פרופ' עפרה מייזלס
המרכז הרב-אוניברסיטאי לחקר וטיפוח רוח האדם (בהקמה) אוניברסיטת חיפה
ofram@edu.haifa.ac.il
מאמר זה מציג את הצורך והחשיבות של טיפוח סביבה אכפתית ומיטיבה בחינוך ומציע גישה חדשנית ופורצת דרך ליישום ולהוראה של מיומנויות רגשיות וחברתיות תוך אימוץ פרספקטיבה רחבה לגבי מיומנויות אלו. מדובר בפיתוח של קורס פתוח מקוון במלואו, מרובה משתתפים (באנגלית: Massive Open Online Course או MOOC). הקורס פתוח לקהל הרחב ללא עלות דרך האינטרנט והוא מאפשר השתתפות למספר בלתי מוגבל של משתמשים.
הקדמה
מאמר זה מציג את הצורך ואת החשיבות של טיפוח סביבה אכפתית ומיטיבה בחינוך, ומציע גישה חדשנית ופורצת דרך ליישום ולהוראה של מיומנויות רגשיות וחברתיות תוך אימוץ פרספקטיבה רחבה לגבי מיומנויות אלו. מדובר בפיתוח של קורס פתוח מקוון במלואו, מרובה משתתפים (באנגלית: Massive Open Online Course או MOOC). הקורס פתוח לקהל הרחב ללא עלות דרך האינטרנט, והוא מאפשר השתתפות של מספר בלתי מוגבל של משתמשים. קורסי MOOC החלו להופיע כפלטפורמה שימושית וסבירה ללמידה של מספר רב של משתתפים בשנת 2012, וכיום פועלות פלטפורמות בין-לאומיות ידועות המציעות מאות אלפי קורסים. עם זאת, מעטים מאוד הקורסים שבהם ניתן לעבור הכשרה שיש בה תהליך אישי ודגש מרכזי ביחסי אנוש כנדרש בהקשר של הכשרת אנשי חינוך. הסיבה לכך די ברורה. קורס מקוון במלואו, שפתוח לכול ובו מספר רב של משתתפים, אינו יכול להקדיש יחס אישי וקשר אישי הדרושים ללומד לרכישת מיומנויות "רכות" כמו קבלה, אכפתיות, אמפתיה ושיח מכבד. במאמר זה אנו מתארים ניסיון פורץ דרך – לעשות בדיוק את זה. להציע קורס MOOC שמטרתו לסייע לאנשי ונשות חינוך, למנהלים, למפקחים ולאנשי מדיניות החינוך ללמוד בקלות יחסית איך ניתן ליישם איכויות מיטיבות, אכפתיות וחברתיות בחינוך ובחיים האישיים. מדובר בקורס מקוון באופן מלא, ללא עלות, שפתוח לכל העוסקים בטיפוח סביבה אכפתית ומיטיבה בחינוך ובחיים האישיים.
חשיבות פיתוח סביבה אכפתית ומיטיבה בחינוך
קורסי MOOC החלו להופיע כפלטפורמה שימושית וסבירה ללמידה של מספר רב של משתתפים בשנת 2012, וכיום יש כבר מספר פלטפורמות בין-לאומיות ידועות ומאות אלפי קורסים. עם זאת, מעטים מאוד הקורסים שבהם ניתן לעבור הכשרה שיש בה תהליך אישי ודגש מרכזי על יחסי אנוש כנדרש בהקשר של הכשרת אנשי חינוך.
סביבה אכפתית ומיטיבה היא תנאי בסיס ליכולת לקדם מטרות מגוונות של החינוך כמו למידה של מיומנויות (קריאה, כתיבה חשבון, שפה שנייה), פיתוח ידע בתחומים הומניים ומדעיים, ואף הנחלת מורשת (Pianta, 2013; Rhodes, 2004). קשה ללמד וללמוד בהיעדר סביבה אכפתית ומיטיבה, קל וחומר כשמדובר בתלמידים מתקשים (Mihalas, Morse, Allsopp, & Alvarez McHatton, 2009). יתרה מזאת, סביבה אכפתית ומיטיבה עונה על אתגרים רבים שמערכת החינוך עסוקה בהם היום כמו הקושי של תלמידים להתרכז ולהיות קשובים, בעיות משמעת ושליטה עצמית, פערים לימודיים בשכבות סוציואקונומיות שונות וירידה בסקרנות ובאהבת הלמידה עם העלייה במספר שנות השהות בבית הספר (Pianta, Stuhlman, & Hamre, 2002; Watson & Battistich, 2006).
באחד המחקרים הכמותיים הראשונים שנערכו בנושא אכפתיות ואהבה בחינוך הראתה קתרין וונזל (Wentzel, 2002), שאכפתיות נתפסת של מורים מנבאת שיפור לטובה במוטיבציה של תלמידים ללמוד ובהצלחות הלימודיות שלהם וכן עלייה בהתנהגויות פרו-חברתיות. נוסף על כך, היא מצאה שתלמידים מתארים מורים אכפתיים כמאופיינים באותן תכונות והתנהגויות המאפיינות הורים טובים.
סביבה אכפתית ומיטיבה עונה על הצורך האנושי הטבעי והמולד להרגיש מוגן, לחוש שייך, לחוות את ההכרה שמישהו מבחין בי, מקשיב לי, מכבד אותי ומעריך אותי ולהיות בחברת אנשים שעוזרים לי להשיג את מטרותיי, ששמחים לקדם את הרווחה שלי ואת הישגיי (Watson & Battistich, 2006). סביבה מיטיבה היא גם כזו המאפשרת לכל אחד לא רק לחוות את יתרונותיה כמקבל, אלא אף ליישם אותם כנותן (Mayseless, 2016). מבחינה זאת, טיפוח סביבה אכפתית ומיטיבה הוא הכרחי כדי לקדם את מטרות החינוך המוצגות על פי רוב ככוללות הכנת צעירים לחייהם כבוגרים מצליחים התורמים גם לסביבתם החברתית והתרבותית.
ואולם, אכפתיות ומיטביות אינן רק אמצעי למען מטרה אחרת, אלא מטרות חינוכיות בפני עצמן. על פי תפיסות עכשוויות של החינוך, אכפתיות וחוויה מיטיבה הן בין המטרות המרכזיות של החינוך. לפי תפיסות אלו רווחת הפרט, הקהילה וכדור הארץ מוצגת כערך-על וכמטרה מרכזית של החינוך ולא רק כאמצעי למען מטרות אחרות כמו הישגים לימודיים.
כך למשל, ארגון ה-OECD – הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, אותו ארגון שאחראי לחלק מן המבחנים הסטנדרטים הבינלאומיים ולהצבת נורמות של מדידה והערכה, הוציא לאחרונה (2019) מסמך שבו הוא מנסח את מטרותיו החינוכיות לקראת שנת 2030 (Horizon 2030): "אנו מחויבים לעזור לכל לומד להתפתח כאדם שלם, לפתח את הפוטנציאל שלו או שלה ולעזור לעצב עתיד משותף שבנוי על רווחתם של יחידים, קהילות וכדור הארץ" (עמוד 3). כלומר ארגון זה שם לעצמו כערך מרכזי את רווחת התלמידים, את הקבוצות החברתיות וכן את כדור הארץ – לא פחות מזה.
חלק מהשינוי שחל במוקד של ארגון ה-OECD ושל ארגוני חינוך מרכזיים נוספים בזירה הבין-לאומית כמו ה-National Research Council בארצות הברית (Pellegrino & Hilton, 2012) קשור להבנה שבמאה ה-21 עומדים בפנינו אתגרים חדשים כמו ההשתנות המהירה של הידע או חוסר הבהירות כיצד ייראה העולם בעתיד ואילו מקצועות יידרשו בו. אתגרים אלו מצריכים חשיבה אחרת על מהות החינוך, מטרותיו ודרכי ההוראה.
אתגרים במערכת החינוך
סביבה אכפתית ומיטיבה עונה על הצורך האנושי, הטבעי והמולד להרגיש מוגן, לחוש שייך, לחוות ולהיות בחברת אנשים העוזרים לי להשיג את מטרותיי, ששמחים לקדם את הרווחה שלי ואת הצלחתי. היא הכרחית גם כדי לקדם באופן מיטיבי את מטרות החינוך המוצגות על פי רוב ככוללות הכנת צעירים לחייהם כבוגרים מצליחים התורמים גם לסביבתם החברתית והתרבותית.
טיפוח סביבה אכפתית ומיטיבה אינו תמיד משימה קלה. תקופתנו, המכונה "עידן המידע" או "חברת המידע החדשה" (The new information age), מאותגרת בעומס ובהצפה של מידע ובהתפתחויות טכנולוגיות המציבות אתגרים רבים (Pellegrino & Hilton, 2012). בין שאר השפעותיו הביא עימו העולם הדיגיטלי והמקוון שינוי דרמטי במבנה ההיררכי של מקור הידע ובנגישות לידע עבור ציבור רחב ומגוון. עבור חלק לא מבוטל מן הילדים יש חלופות מגוונות לקבלת מידע על אודות נושאים הרלוונטיים להם ומעניינים אותם, והמורה בכיתה או ספר הלימוד כבר אינם מהווים מקור יחיד להשגת ידע.
אתגר מרכזי שני הוא הוא מהירויות-העל של שינויים וגירויים – העולם מתנהל כיום במגה מהירויות בתחום הדיגיטלי והמקוון, בתחומי התקשורת ואפילו ביחסים הבין-אישיים. השינוי בגירויים הוא מהיר ותזזיתי, והריבוי של הגירויים שמגיעים בעוצמה רבה ובאופן בו-זמני מייצר רמה גבוהה של עוררות יחד עם קושי להירגע או להתמקד בדבר אחד מסוים לאורך זמן. הצעירים והצעירות חיים בעולם זה כמעט מרגע לידתם (הם ילידים בעולם זה), והתנהלות זו מאפיינת את הסטנדרט עבורם, כלומר הקצאת קשב לזמן קצר לכל גירוי נבחר. מדובר באתגר המשלב את הצורך בהשקטת התודעה וקידום היכולת להתרכז ולהתמקד יחד עם הרחבת היכולת למיין מידע ולצרוך אותו באופן מושכל ונשלט.
אתגר גלובלי נוסף הוא העובדה שבהוראה ברובה הדגש עדיין מאוד עיוני; היא פונה לסוגים מאוד מסוימים של כישורים ודרכי לימוד, ומתבצעת בעיקר בדרך לימוד פרונטלית שיש בה מרכיב משמעותי של שינון (Pellegrino & Hilton, 2012). אתגרים אלו הם אתגרים גלובליים שהעולם כולו מתמודד עימם ועם השלכותיהם.
נוסף לאתגרים שלעיל, קיימים גם אתגרים הייחודיים יותר לחברה הישראלית. מערכת החינוך שלנו היא בבואה של התרבות הכללית בארצנו. לכן חלק לא מבוטל מן האתגרים העומדים בפני מערכת החינוך הם בבואה של קשיים המאפיינים את החברה הישראלית. הדבר נכון למשל לגבי הפערים הכלכליים וההשכלתיים המשתקפים בפערים בהישגים לימודיים בבית הספר. גם בעיות המשמעת, האלימות והסמכות בבתי הספר משקפות תהליכים דומים בתרבות הישראלית (מייזלס, 2005; שרף ומייזלס, 2014).
אתגר נוסף בחברה הישראלית שחשוב לתת עליו את הדעת קשור לחוויה מועצמת של לחץ ,מתח, ניכור ותחושה שלא רואים אותך ולא מעריכים אותך, תחושה הקיימת בקרב השותפים במערכת החינוך – הורים, תלמידים, מורים, מנהלות, מדריכים ואנשי מטה (מייזלס, 2014; קיזל, 2015).
פרופ' נל נודינגס (Noddings, 2003), הפילוסופית של החינוך והפמיניסטית המרכזית ששמה על המפה את האהבה והאכפתיות בחינוך, טענה, כבר לפני 40 שנה, שבית הספר הוא אינסטרומנטלי מדי ומדגיש היבטים קוגניטיביים ועיוניים יתר על המידה ולכן אינו מזמין ואינו מקדם קשרים כאלו שבהם גם המורה וגם התלמידים יחוו אכפתיות, כבוד, הערכה וחום וגם יעניקו לאחרים חום, אכפתיות, הערכה וכבוד. גם התלמידים אבל גם המורים, היא טענה, זקוקים לתת ולקבל CARING, אכפתיות, הערכה וכבוד. טענה זו תקפה ורלוונטית עד היום.
על מנת שאנשי חינוך יוכלו לייצר סביבה אכפתית ומיטיבה עבור הלומדים, עליהם לדאוג ראשית לסביבה אכפתית ומיטיבה עבור עצמם. פרקר פאלמר (Palmer, 2010) סופר, חוקר ואיש חינוך, כתב ספר ופיתח תוכנית העצמה ושינוי חינוכי; הוא טען ש"מורים אינם מלמדים רק חומר אלא בעיקר הם מלמדים את מי שהם" – "You teach who you are". כלומר, המורה מלמדת את מי שהיא, את אופייה, אישיותה, איכויותיה וגם מצב הרוח שלה ונטיות ליבה. מעבר לתכנים, לפדגוגיות ולידע דיסציפלינרי, המורה היא קודם כול אדם וההוראה משקפת את מי שהיא כאדם. מתוך טענה זו הציע פאלמר מונח נוסף: " "teachers first", המורה תחילה".
השאלה המורכבת היא איך אפשר לקדם זאת במערכת החינוך?
רצ'ל קסלר (Kessler, 2000), אשת חינוך ופעילה בתחומי מדיניות החינוך, הציעה להחזיר את הנשמה לחינוך. בעיניה, נשמת החינוך היא היכולת שלנו לגעת באופן אותנטי, אוהב ומכבד במה שחשוב ורגיש וקדוש לתלמידים ולאפשר להיבטים אלו לבוא לידי ביטוי בכיתה, ביחסים בין תלמידים, בתוכני הלימוד ובדרכי ההוראה. ספרה "נשמת החינוך" מדגים איך היא עשתה זאת בכיתות שלימדה, ואיך היא הזמינה את נשמת החינוך פנימה. היא זיהתה שבעה שערים או דרכים שבהם באה לידי ביטוי נשמת הילדים וצורכיהם הכמוסים בחינוך.
החזרת הנשמה לחינוך עבור רצ'ל קסלר היא תהליך מתוכנן ומושקע של הכשרת הלבבות. לטענתה, כיוון שבמערכת החינוך שורר לעיתים קרובות מרחב אחר, אינסטרומנטלי, תחרותי ולעיתים אף פוגעני, יש לעסוק בהכשרת הלבבות על מנת לגעת בממדים הרגישים של נפשם, מחשבותיהם, רגשותיהם וחוויותיהם של הילדים. בראש ובראשונה חשוב לדעתה לבנות מרחב של אמון ולהבטיח שכללים בסיסיים של חוסר ביקורתיות, קבלה ואכפתיות, כבוד לאוטונומיה וקבלת השונה מתקיימים במרחב החינוכי.
איך עושים זאת? תיאור קורס ה-MOOC
ארגון ה-OECD הוציא לאחרונה מסמך שבו עדכן את מטרותיו ובהן להציב כערך מרכזי את רווחת התלמידים, הקבוצות החברתיות וכדור הארץ. השינוי בעמדתו של ארגון זה קשור להבנה שבמאה ה-21 עומדים בפנינו אתגרים חדשים כמו ההשתנות המהירה של הידע, או חוסר הבהירות כיצד ייראה העולם בעתיד ואילו מקצועות יידרשו בו.
מערכת החינוך בישראל מונה כ- 200,000 אנשי חינוך (זילברשלג ומעגן, 2019). כיצד ניתן ללמד מספר גדול כזה של אנשי החינוך לטפח סביבה אכפתית ומיטיבה במסגרות חינוך? אחד הפתרונות שעושה שימוש חדשני בטכנולוגיות עכשוויות הוא פיתוח קורס מקוון במלואו ורב משתתפים המקנה מיומנויות רגשיות וחברתיות בנות יישום בקלות יחסית במערכת החינוך וגם מקדם שינוי אישי בקרב הלומדים.
כשיתוף פעולה בין ארבעה מוסדות להשכלה גבוהה (אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת תל אביב, המכללה האקדמית אורנים, המכללה האקדמית בית ברל) פותח קורס מיוחד ופורץ דרך על פלטפורמה בשם קמפוס (campus.co.il) בתמיכת ישראל דיגיטלית ומשרד החינוך ששמו: "טיפוח סביבה אכפתית ומיטיבה בחינוך".
מדובר בקורס Massive Online Open Courses) MOOC) אינטרנטי, על פלטפורמה חינמית ופתוחה לכול, ללא מפגשי פנים אל פנים ועם יכולת השתתפות בקורס של אלפי תלמידים בו-זמנית, שמטרתו לתמוך ביכולת של אנשי חינוך ופרחי הוראה לטפח סביבה אכפתית ומיטיבה. הקורס מקנה כלים לרכישה ולפיתוח מיומנויות רגשיות וחברתיות. זהו קורס חדשני ומורכב, שכן הוא קורס רב-משתתפים שאמור לקדם התפתחות אישית וכולל גם שינוי עמדות הנוגעות בתחומי הנפש והרוח ואף מיומנויות עשייה בשטח.
כדי לענות חלקית על האתגרים שפיתוח קורס כזה מזמן, הקורס מתרחש בעיקר באופן חווייתי דרך כניסה לעולם קסום, פלאי ומשחקי, והוא בא לענות על הצורך בשינוי רדיקלי טרנספורמטיבי באיכות החוויה הבית-ספרית ולשנות את השיח של הלחץ והשחיקה לשיח ולעשייה שיש בהם איכות מיטיבה לכל השותפים: מורים, מנהלים, הורים ותלמידים.
קורס זה אינו קורס אקדמי רגיל – הוא כולל בעיקר הזמנה לשינוי תודעה ולחוויה של פתיחת הלב והנשמה על מנת לטפח סביבה אכפתית ומיטיבה. ולכן הוא עושה שימוש בכלים לא קונבנציונליים כמו מוזיקה, סרטי אווירה, שירה והתנסויות של מדיטציה ואכפתיות. בין השאר הקורס נותן במה, באמצעות צילומי וידאו וסטילס, לעשייה היפה שכבר קיימת במערכת החינוך בבתי ספר שונים בישראל.
הקורס מציע התבוננות טרנספורמטיבית על האופן שבו החינוך יכול להתקיים בהקשרים מגוונים ולא רק בבתי הספר, תוך שהוא כולל טיפוח וקידום סביבה אכפתית ומיטיבה עבור כל השותפים במעשה החינוכי. מדובר על תפיסה שחשוב וניתן ליישם אותה במסגרות פורמליות ובלתי פורמליות של חינוך, עם ילדים קטנים ועם מתבגרים אבל גם עם מבוגרים; שכן בעידן של היום מדובר למעשה על למידה לאורך כל החיים (Life-Long Learning).
במהלך הקורס המשתתפים נחשפים ברמה המשגתית ופרקטית להיבטים הקשורים להתפתחות האישית של צוותי הוראה ותלמידים ולשינוי האקלים החברתי-תרבותי במסגרות חינוכיות באמצעות "פדגוגיה מתבוננת" (Contemplative education). פדגוגיה זו כוללת הקשבה עמוקה לעצמי ולזולת, חיבור למשמעות העמוקה של האדם בחייו, פיתוח הבנה ואכפתיות כלפי העצמי וכלפי הזולת והיעזרות במגוון של שערים כמו טבע, יצירתיות, חדווה, משחקיות ואומנות כדי לקדם עשייה חינוכית משמעותית. גישה זו כוללת אמצעי הוראה ולמידה מגוונים שחלקם מוצגים ומפורטים בקורס: מיינדפולנס, מעגלי קשב ושיח, התבוננות פנימית, עיסוק בשאלות האדם, בירור משמעות החיים, חוויות של פליאה, התעלות והתרוממות רוח, גישות מדיטציה, הכרת הטוב, תנועה מודעת ויוגה, יצירתיות ויצירה, מפגש עם הטבע ועוד. פדגוגיות ועשייה חינוכית שמבטאות את הגישה של הקורס נעשות יותר ויותר נפוצות ומשמעותיות בשדה החינוך בישראל ובעולם וכבר מיושמות בארץ במסגרות חינוך מגוונות לילדים ולנוער.
מטרת הקורס המרכזית היא לקדם אפשרות ליישום פרקטיקות של "פדגוגיה מתבוננת" בעבודה החינוכית ובחיים האישיים של הסטודנטים והסטודנטיות. מטרותיו הספציפיות הן אלה:
- הסטודנטים יכירו את הספרות ההמשגתית, היישומית והמחקרית העוסקת במודלים שונים ליצירת אקלים מיטיב ואכפתי ובעיקר פדגוגיה מתבוננת במערכות חינוך.
- הסטודנטים ילמדו ליישם לפחות יישום אחד בתחום זה בחינוך ויתנסו ביישומים נוספים בחייהם האישיים.
- הסטודנטים יגבשו עמדה אישית בהקשר לחשיבותו של נושא זה ולאופן שבו ניתן ליישמו בעבודתם הטיפולית-חינוכית.
הקורס יוצא מתפיסה רחבה פלורליסטית והומניסטית לגבי הדרכים השונות והמגוונות שבהן ניתן לקדם מיומנויות רגשיות וחברתיות. ייחודו הוא באפשרויות הרבות והמגוונות ללמד מיומנויות אלו, שיכולות להתאים לאנשי חינוך שונים. הקורס מציע מבחר רחב של יישומים שיכולים לעשות שינוי מיידי ומשמעותי, בלי הרבה מאמץ והכנה. יישומים אלה, ברובם, נשענים על כלים שממילא יש למורים ברפרטואר המקצועי. במהלך הקורס על המשתתפים לתכנן שני יישומים, לבצעם ולדווח עליהם בכתב. כך המשתתפים מתנסים בעצמם ביישום מיומנויות ופרקטיקות לטיפוח סביבה אכפתית ומיטיבה. הקורס מתאים לכל מי שרוצה לקחת אותו בתחומי החינוך, בתחומים נוספים ובשלבי לימוד שונים – ב"א , מ"א, תעודת הוראה ועוד. הקורס בנוי משערים שונים שמציעים היכרות המשגתית והתנסותית עם דרכים שונות לקדם סביבה אכפתית ומיטיבה ועם כלים ליישום שכבר מופעלים בהצלחה בארץ ובעולם.
מרצה מרכזת ומפתחת הקורס: פרופ' עפרה מייזלס אוניברסיטת חיפה
הגישה לקורס היא חופשית ובחינם החל מסמסטר ב' בשנת תש"ף באתר האינטרנט "קמפוס – המיזם הלאומי ללמידה דיגיטלית" (https://campus.gov.il/), הקורס הועבר כפיילוט בתשע"ט בפלטפורמה מקוונת באוניברסיטת חיפה עם 120 סטודנטים וסטודנטיות שמשוביהם היו חיוביים מאוד. אומנם קורס זה עדיין לא נחקר, אך כל 120 הסטודנטים דיווחו על למידה משמעותית. מתוך משובים על התנסויות של הסטודנטים שהשתתפו בקורס, ניתן לראות שהיישומים שהם בחרו ליישם הצליחו כמעט בכל המקרים: התלמידים נהנים, נוצר קשר בין-אישי טוב יותר עם הילדים, הילדים היו מסוקרנים ופחתו בעיות התנהגות. דבר נוסף שעלה היה שלאחר שאנשי חינוך חוו הצלחה שכזו, המוטיבציה שלהם עלתה בשל ההיזון החוזר של חיזוק חיובי, והם חשו בטוחים יותר ועם מוטיבציה רבה יותר להרחיב את יישום המיומנויות שרכשו.
מערכת היחסים בין המורה לתלמיד היא אבן יסוד של חינוך מכליל. יועצי בתי ספר, פסיכולוגים ומומחי חינוך אחרים ממלאים תפקיד חשוב, אך איש מהם אינו יכול לגרום לשינוי שמורים יכולים להביא באמצעות האינטראקציות היום-יומיות שלהם עם תלמידים. מפתח לחינוך מכליל הוא הרחבת התפקיד המסורתי של המורה למחנך-מטפל המסוגל להתייחס לחיבור שבין הצרכים האקדמיים לצרכים הרגשיים.
כחלק מהקורס ניתן יהיה לקבל חוברת ובה מעל ל- 200 רעיונות ליישומים שהכינו תלמידי קורס הפיילוט.
להלן מספר תגובות של סטודנטים מתוך המשובים:
- "הקורס מושקע, מרגש ומלא – שאר רוח. כן – הצלחתם לחדש, לטלטל, לרענן לי אחרי 20 שנות הוראה! כן – הצלחתם להפיח בי תקווה ואופטימיות!!! כן – הצלחתם להראות לי שאפשר גם אחרת!!!"
- "תודה מכל הלב על קורס מהנה, מעניין ומיטיב באמת. היו לי כמה התנסויות עם קורסים מתוקשבים בחיי וזו הייתה המוצלחת והמופלאה ביניהן. הרעיון – המהפכני והחתרני – להיטיב עם הלומד.ת (!) שבה את לבי והותיר בי חותם שלא יימחה! הדגמתן/ם הלכה למעשה כיצד נקודת המוצא של המעשה החינוכי יכולה להיות חיובית, הומניסטית, רואה את האחר ועוד… "
- "זה ללא ספק אחד הקורסים שהכי נהניתי מהם השנה. במהלך הקורס הייתה תחושה שיש פה משהו שונה – גם ברמת האכפתיות וגם ברמת התוכן. השיעורים השונים והמעבר ביניהם הפתיעו אותי והראו לי שניתן לגשת לתחום החינוך בצורה אחרת- בצורה מעוררת השראה…"
- "אני מאוד שמחה שבחרתי בקורס הזה הקנה לי מאוד אסטרטגיות וכלי למידה משמעותיים שאפשר ללמד אותם ולהשתמש בהם בחיי היום היום גם בבית הספר כמורה וגם כאימא לילדים שלי."
- "הקורס היה עבורי מתנה שהשלימה נפלא את הלמידה העצמית והמקצועית שלי בשנה זו…. הקורס חלש על תחומים קריטיים בחינוך אשר בלעדיהם באמת החינוך הוא אכן "חסר נשמה"… זהו קורס שהוא חובה, כולל ההתנסויות ויש בכוחו להחליף את מגוון ההשתלמויות… שהמורים ואני ביניהם נדרשים לקחת."
מקורות
זילברשלג, ר' ומעגן, ד' (2019). עובדי הוראה במערכת החינוך, תשע"ט (2018/2019) – https://www.cbs.gov.il/he/mediarelease/DocLib/2019/093/06_19_093b.pdf, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מדינת ישראל.
מייזלס, ע' (2014, תשע"ד). אתגרי מערכת החינוך וכיווני מחשבה לקידום למידה עמוקה ומשמעותית. בתוך מ' וינשטוק (עורך), לב לדעת: לקראת למידה משמעותית (עמ' 25–30). הוצאת משרד החינוך, מינהל החינוך הדתי.
מייזלס, ע' (2014, תשע"ה). חינוך ורוחניות. עיונים בחינוך, מהדורה מיוחדת 12-11, עמ' 99 – 118.
קיזל, א' (2015). פדגוגיה של פחד: מחסום לעיסוק בשאלות האדם. בתוך י' תדמור וע' פריימן (עורכים), חינוך: שאלות האדם (עמ' 214–223) (כרך ב' – בהוויה). תל אביב: מכון מופ"ת.
קניאל, ש' (2013, תשע"ד). אמפתיה בחינוך: חינוך באהבה. תל אביב: מכון מופ"ת.
שרף, מ' ומייזלס, ע' (2005). הסמכות ההורית והקשר בינה לבין תפקוד רגשי, חברתי והתנהגותי בבית הספר. הפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה. דו"ח מסכם מדעי שהוגש למדען הראשי במשרד החינוך.
Kessler, R. (2000). The soul of education. Alexandria VA: Association for Supervision and Curriculum Development.
Mihalas, S., Morse, W. C., Allsopp, D. H., & Alvarez McHatton, P. (2009). Cultivating caring relationships between teachers and secondary students with emotional and behavioral disorders: Implications for research and practice. Remedial and Special Education, 30(2), 108-125.
Mayseless, O. (2016). The caring motivation: An integrated theory. New York, NY: Oxford University Press.
Noddings, N. (2003, 2nd edition). Caring: A feminine approach to ethics and moral education. Berkeley CA: University of California Press.
OECD (2019). The Future We Want – The Future of Education and Skills – Education 2030, OECD Skills Studies, OECD Publishing, Paris, http://www.oecd.org/education/2030/E2030%20Position%20Paper%20(05.04.2018).pdf.
Pianta, R. C., Stuhlman, M. W., & Hamre, B. K. (2002). How schools can do better: Fostering stronger connections between teachers and students. New Directions for Youth Development, 93, 91-107.
Pianta, R. C. (2013). Classroom management and relationships between children and teachers: Implications for research and practice. In Handbook of classroom management (pp. 695-720). Routledge.
Palmer, P. J. (2010). The courage to teach: Exploring the inner landscape of a teacher's life. John Wiley & Sons.
Pellegrino, J. W., & Hilton, M. L. (2012). Committee on defining deeper learning and 21st century skills. Center for Education.
Rhodes, J. E. (2004). The critical ingredient: Caring youth‐staff relationships in after‐school settings. New Directions for Youth Development, 2004(101), 145-161.
Watson, M., & Battistich, V. (2006). Building and sustaining caring communities. Handbook of classroom management: Research, practice, and contemporary issues, 253-279.
Wentzel, K. R. (2002). Are effective teachers like good parents? Teaching styles and student adjustment in early adolescence. Child Development, 73(1), 287-301.
