סקירת המאמרים - ביטאון מכון מופ"ת
גיליון 65

סקירת המאמרים

מסיפור ל-story – הוראת הספרות בעידן הרשתות החברתיות
מה בבימה?

יעל גרינוולד
מכללת סמינר הקיבוצים, תל-אביב
שמן על בד

ד"ר לימור ראובך

רכזת פורום ספרות במכון מופ"ת, מדריכה ארצית לספרות במשרד החינוך, מרצה ומדריכה במכללת לוינסקי

limor.raubach@gmail.com
ספרות והוראת ספרות מתמודדות כיום עם אתגרים מורכבים. המורים ותוכנית הלימודים מתקשים לחבר את הספרות אל עולמם של התלמידים, אל ה-story שהם יוצרים מדי יום ביומו; החוגים לספרות במוסדות להשכלה גבוהה מידלדלים ונסגרים, ונראה כי מקומו של המקצוע הולך ומיטשטש. המאמרים בבימת הדיון שבגיליון זה עוסקים בסוגיות הקשורות במקצוע הוראת הספרות ומהוות חלק מהקונפליקטים המלווים אותו בשנים האחרונות.

ספרות והוראת ספרות מתמודדות כיום עם אתגרים מורכבים. המורים ותוכנית הלימודים מתקשים לחבר את הספרות אל עולמם של התלמידים, אל ה-story שהם יוצרים מדי יום ביומו; החוגים לספרות במוסדות להשכלה גבוהה מידלדלים ונסגרים, ונראה כי מקומו של המקצוע הולך ומיטשטש. בזמנים שבהם מעשה הכתיבה מתמצה לא פעם בשורות ספורות באפליקציה, והשיח הכתוב עובר אל הרשתות החברתיות, נדרש להגדיר מחדש את ייחודו של הטקסט הספרותי ולהשיב להוראת הספרות את חיותה ואת ערכה הסגולי. הפער בין הפוטנציאל הגלום בספרות לבין מימושו במעשה הוראתה מזמין לחשיבה מחודשת על מקומו של הטקסט הספרותי ועל הדרכים להוראתו כיום. 18 המאמרים בבימת הדיון שבביטאון זה עוסקים בסוגיות הקשורות במקצוע ומהוות חלק מהקונפליקטים המלווים אותו בשנים האחרונות; ירידת מעמדו, בשילוב ההבנה שנדרשת בחינה מחודשת של הערכים הגלומים בו,  בירור מחדש של  הקשר בין ספרות כאומנות לבין ספרות כמקצוע, זהותו של  המורה לספרות והלומד בן-זמננו ועוד.

לאה גולדברג העידה על עצמה כמורה ומרצה לספרות, שהיא מלמדת ספרות כמו שמתמטיקאי מלמד מתמטיקה וכמי שיודע מוזיקה מלמד מוזיקה. ואומנם מספר מאמרים בבימת הדיון עוסקים בהפרדה המלאכותית שנוצרה בין הספרות כאומנות והספרות כמקצוע הוראה (מאמר שלי, לימור ראובך). כך למשל רחל הימן עוסקת בשאלה זו כשהיא טוענת שהמודל הנוכחי בשיעורי ספרות חורג ממקור הספרות כמפגש אינטימי בין טקסט לקורא, ומבקשת למתג מחדש את הספרות כאומנות המייצרת כל פעם מחדש מפגשים מהסוג הזה. גם שלמה הרציג והגר אור מעלים שאלה זו באופן דומה, כאשר הם תוהים מהי הוראת ספרות נכונה בבתי הספר; הם מבקשים לחזור ולשלב בין הכלים התמטיים-אסתטיים של האומנות ובין המישורים החברתיים מוסריים הנובעים מתוך דיונים בטקסטים.

יעל פויס ואילנה אלקד-להמן טוענות לאדישות של תלמידים כלפי שיעורי ספרות ותוהות כיצד תוכנית הלימודים ואופן הוראת המקצוע קשורים בכך. עוד הן מעלות שאלות בדבר הזיקה שבין המקומי לגלובלי בהוראת ספרות וקוראות לכינון מחקרים נוספים שקשורים בהוראת המקצוע. במאמר אחר שכתבה אילנה אלקד-להמן בשיתוף עם לילי נייסען-דורפסמן, מורה בתיכון, הן מטילות אור זרקור על נישה חשובה ומורכבת בהוראת הספרות והיא  חוויות ההוראה והלמידה בכיתת עולים חדשים. הן מציגות את המחקר האיכותני שערכו, שבעקבותיו הגיעו לתובנות מעניינות באשר למטרות הוראת הספרות לעולים ולאופי הלמידה באוכלוסייה ייחודית זו.  גם במקרה זה, כמו בקודם, עומדות הכותבות על חשיבות המשך המחקר. הן מציגות את המוטיבציה למחקרן - העובדה שתוכנית הלימודים להוראת הספרות לתלמידים עולים כמעט ולא נחקרה. הן מתארות את המחקר האיכותני שערכו, שמטרתו הייתה להתוודע לחוויית המורה לספרות המלמד תלמידים עולים בתיכון.

את קולם של התלמידים מביאה שירה סופר-ויטל כאשר היא מצטטת מכתב שכתבה תלמידת תיכון למורתה בשעת מתכונת לספרות. המכתב משמש תשתית לפתרון שהכותבת מציעה בדמות יישום גישת הלמידה החמה בהוראת ספרות. פתרונות נוספים להעלאת קרנה של הספרות ולפיתוח שיעורים משמעותיים ניתן למצוא  אצל כותבים נוספים בבימת הדיון כגון ניצה קרן, שמציעה להעתיק את שרביט ההיגוי של השיעור מן המחבר אל הקורא ולהציב במוקד ההוראה את הכתיבה לסוגיה השונים, ולילך ניישטט-בורנשטיין, המבקשת לחזור ולהעמיד את הסיפור במוקד שיעורי הספרות ולמצוא מחדש את הזיקה שבין היצירה הכתובה לבין סיפורי החיים של הקוראים. איריס ארגמן מחזקת את מרכזיותו של הקשר שבין קריאה וכתיבה ומזכירה את תפקידו של המבוגר בתווך ובהכוונת הקריאה כמו גם בבחירת הטקסט הנכון לכל קורא. ככלל, נראה שרב הכותבים בבימת הדיון מתקפים שוב ושוב את חשיבותה של הקריאה - האינדיבידואלית או המתווכת - בדממה או בקול רם כעיקרון מוביל במקצוע, לא רק כאלמנט תשתיתי בשיעורי הספרות אלא גם כאלמנט יסודי בהפעלת הטקסט. במאמר שנקרא 'קוראים קוראים', סיגל נאור פרלמן מסרבת להיתפס להכללות וטוענת שהוראת המקצוע היא חד-פעמית כל פעם מחדש בסיטואציה דומה או קצת אחרת של מורה מול קבוצת תלמידים, קבוצת תלמידים מול טקסט ועוד. פירוש הדבר הוא שהמייחד את שיעורי הספרות, אולי יותר מכל מקצוע אחר הוא החד-פעמיות המתחדשת שלו.

נעמה רשף, משתתפת בפורום שלנו, מציעה להתבונן ביצירה הספרותית כמרחב פוטנציאלי לבירור זהות על ידי כך שמוקד השיעור יהפוך  לשיח בהנהגתו של המורה שדרכו יוכל כל אחד מהתלמידים לברר ולעצב את זהותו.

גם מקומם של המתכשרים להוראה לא נפקד מביטאון זה ומספר חוקרים התייחסו לסוגיות הקשורות בהם. כך למשל, אורנה לוין משתתפת הפורום ולאה ברץ מביאות את הפן של פרחי ההוראה כאשר הן מזכירות את חשיבות הרגלי הקריאה וטיפוח הרגלים אלו אצלם. לטענתן, פיתוח הרגלים אלו הוא הכרחי על מנת להצמיח דורות של תלמידים קוראים, ומציעות מודל אורייני העוקב אחר פיתוח מיומנויות אלו. שני מאמרים עוסקים באופן ישיר ועקיף בהוראת ספרות בבתי ספר יסודיים. האחד של יעל סנדרוסי שמתאר מחקר שהכותבת ערכה בבית ספר יסודי ובמהלכו יצרה 'מפגשי קריאה' בסגנון מועדון קריאה, כשהקריאה הקולית של המורה ושל התלמידים היא חלק בלתי נפרד מהם. המאמר השני של עידית פורת ומירי מילר המתארות את כוחו של צילום כתוצר של מפגש של סטודנטים להוראת בית הספר היסודי עם טקסטים ספרותיים במחשבה שצילום, כמו קריאה בטקסט, הוא מהלך פרשני כשלעצמו. מאמר שנכתב מנקודת מבט מעט אחרת הוא מאמרה של דינה כהן אור, המתאר את השימוש בטקסט ספרותי למטרות ביבליותרפיסטיות. כהן אור מתארת פיתוח של כלי טיפולי הנשען על שני תחומי דעת, הספרות ועולם הטיפול, והיא מדגימה אותו באמצעות תת ז'אנר, רומן חניכה. שימוש  במתודה של שילוב בין תחומים מייצג מהלך פדגוגי פופולרי ונדרש בחינוך העכשווי.

לסוגיית דמותו וזהותו של מורה לספרת נדרשת נעמי דה מלאך כאשר היא עוסקת בספרו של עילי ראונר בשבח המלחמה. במאמר זה היא מתארת בין השאר את דמותה של רונית, מורה לספרות שתלמידיה תוקפים אותה בתקופת מלחמת צוק איתן ב-2014, תוך שהיא  סוקרת את השאלות האסתטיות והאתיות העולות מהרומן לצד השאלות הפדגוגיות הקשורות בו.

ואי אפשר בלי להתייחס לתקופת הקורונה שהייתה ועודנה חלק כל כך מרכזי מחיינו. יעל שגב עוסקת במה שהפך למאפיין עכשווי של הוראה בבתי ספר ומכללות או אוניברסיטאות - למידת ספרות מרחוק והשלכותיה תוך שהיא מתעדת את הסמסטר שחוו המרצים והסטודנטים להוראת ספרות במכללה להכשרת מורים: יוזמות יצירתיות לדוגמה, תחרות נושאת פרסים לעידוד הסטודנטים לייצר תוכן חדשני ויצירתי, השתתפות ב'קולולם' ויום עיון מסכם שבנוי אף הוא על עקרונות ההוראה המקוונת, כשכל אלו מטרתם פעילות הסתגלות למגבלות המתחייבות בתקופת קורונה. גם לאסתי אדיבי שושן במאמרה נגיעה לנושא הקורונה; כהכללה, הכותבת מציעה להוסיף לתוכנית הלימודים בספרת חטיבת הוראה שקשורה בספרות אקטואלית ולשם הדגמה היא מביאה יחידה על קורונה המכונה קריאת/קריעת קורונה. ביחידה זו היא מציגה מספר יצירות ספרות העוסקות במגפה על מנת לדון באמצעותן בחוויות של הקוראים, היום לנוכח תקופת הסגר והמשתמע ממנה. עוד מציעה הכותבת לשנות את שם המקצוע מספרות ל'ספרות ותרבות' כדי למשמע את הספרות כחלק מהתרבות ובכך להרחיב את היריעה אל כל המתרחש בתרבות הלוקלית.

אם כך המאמרים בבימה זו רבים ועשירים בתוכן ובהצעות ייעול. אני מודה מקרב לב לכל הכותבים ומאחלת לכולכם קריאה נעימה, משכילה ומעוררת מחשבה.

אני מזמינה כל אחד מכם באופן אישי לקחת חלק בביטאון בכך שתכתבו תגובה לאחד או יותר מהמאמרים שקראתם.

אהבת את המאמר? שתף עם החברים שלך!

קרא גם:

תפריט