מרכז הידע האקדמי מכון מופ"ת: תוכנית התערבות קוגניטיבית-התנהגותית לטיפול בהתמכרות לאינטרנט (סקירה)

התמכרות לאינטרנט

הקשר בין מדיה דיגיטלית לבעיות נפשיות נחקר בפריזמה של מגוון דיסציפלינות טכנולוגיות, מדעיות ורפואיות ועורר דיונים, ויכוחים ומחלוקות. בתוך כך, הוסכם כי התמכרות לאינטרנט יכולה לגרום להשתמטות ממטלות יום-יומיות, לזניחת תחומי עניין, להשמנת יתר, לחוסר הצלחה בתחום התעסוקה, לפגיעה בקשר הזוגי ולהשפעות שליליות נוספות. ההתמכרות לאינטרנט טומנת בחובה תת-התמכרויות לתחומים שונים כגון פורנוגרפיה, משחקי וידיאו, משחקי מציאות מדומה, קניות, רשתות חברתיות, שוטטות דיגיטלית ועוד (Brand et al., 2019; Haagsma et al., 2013; Siste et al., 2021; Venkatesh et al., 2019; Young, 2011).

בספרות המחקר קיימת מחלוקת לגבי השאלה האם ההתמכרות היא לאינטרנט או שמא האינטרנט הוא רק מדיום המזרז ומבטא את ההתמכרות עצמה? (Mihajlov & Vejmelka, 2017). בפני עצמו, האינטרנט כמדיום אלקטרוני אינו חומר מושך או ממכר, אלא תחומי השימוש בו ממכרים, לדוגמה הימורים, משחקי וידיאו, קניות ורשתות חברתיות. תחומי ההתמכרות האלה עלולים ליצור התמכרות, להציתה, לזרזה ולהחמירה (Balakrishnan & Griffiths, 2017; Kuss et al., 2021)

נכון להיום אין הגדרה אחידה ומוסכמת על כלל החוקרים והקלינאים להתמכרות לאינטרנט.  ישנם חוקרים שמזהים התמכרות זו כתלות פסיכולוגית ואובדן שליטה בכמות הזמן שהאינדיבידואל מבלה במצב מקוון, בלי שמביאים בחשבון את הפוטנציאל ההרסני של פעולותיו המקוונות של המתמכר (Gámez-Guadix et al., 2015; Mittal et al., 2013). לפי קבוצת חוקרים אחרת, הבעיה אינה בשימוש התכוף במדיום האינטרנטי, אלא באופי הפעילויות הבעייתיות שנעשות בו (Ciarrochi et al., 2016; Sun et al., 2012).

יאנג (Young, 2004) טבעה הגדרה נפוצה יותר לשימוש קליני ומחקרי לתיאור התמכרות לאינטרנט, ומון ועמיתיו חידדו אותה (Moon et al., 2018). על פי הגדרה זו, התנהגות כפייתית מקוונת עלולה להשפיע לרעה על התפקוד היום-יומי של המשתמשים, והיא עלולה להשפיע לשלילה גם על משפחותיהם ועל סביבתם (Sela et al., 2020; The Lancet, 2011). במקרים רבים התנהגות שלילית זו מתבטאת בחוסר שליטה (Chou et al., 2015). חרף הגדרה זו, טרם נקבע האם התמכרות לאינטרנט היא תופעה חברתית-תרבותית ייחודית בפני עצמה או שמא היא נגזרת של תופעות כמו חוסר שליטה עצמית, הפרעת שליטת דחף, הפרעה טורדנית-כפייתית, חרדה, דיכאון, הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות (Błachnio et al., 2019).

מאפייני המשתמשים שהם צרכני יתר של אינטרנט

חוקרים הצביעו על קשרים בין דפוסי אישיות של הפרט ובין הסיכון לפיתוח התמכרות לאינטרנט. האנונימיות שמקנה האינטרנט מאפשר למשתמשים להתגבר על חרדות, לחוש ביטחון, לפעול ללא מעצורים ולהשתתף בפעילויות מקוונות בעייתיות (Efrati & Amichai-Hamburger, 2019). במחקר שבו בחנו החוקרים שימושים בעייתיים בטלפונים חכמים, נמצא שהשימושים הבעייתיים נעשים במידה רבה על ידי אינדיבידואלים בעלי נטייה לדיכאון, לחרדה חברתית ולחרדת החמצה, ועל ידי אלו החשים בדידות וכמיהה למגע אנושי (Elhai et al., 2016). עוד נמצא כי לאנשים בודדים, ביישנים, מופנמים, חסרי ביטחון, חסרי מיומנויות חברתיות, אימפולסיביים, בלתי יציבים נפשית ומוחצנים סיכויים גבוהים יותר להתמכר לאינטרנט (Ballarotto et al., 2018).

מכורים רבים מראים סימני מצוקה כמו אגרסיביות, אימפולסיביות ומרדף אחר ריגושים, כשהם אינם יכולים להתחבר לרשת. מכורים לאינטרנט משוועים למצוא תמיכה חברתית ורגשית בערוצי מדיה מקוונים, נמנעים מפעילויות תחרותיות במציאות וממעטים לקבוע תוכניות עם חברים. לאחר כשנתיים של פעילות אינטרנטית מוגזמת צפויים להתפתח תסמינים שונים כמו בדידות, דיכאון, היפראקטיביות, הפרעות קשב וריכוז, מתח, חרדה חברתית, עוינות ועוד (Erol & Cirak, 2019).

ממחקרים בין-לאומיים שבוצעו עולה כי בשנת 2008 כ-4.2% מאוכלוסיית העולם היו מכורים לאינטרנט (Petersen et al., 2009), ובשנת 2013 שיעור המכורים היה 6% מכלל האוכלוסייה (Cheng & Li, 2014), כאשר 13.5% מכורים זוהו בקרב ילדים ומתבגרים בני 9–18 (Wu et al., 2013). יחד עם זאת, חשוב לזכור כי בשונה מהתמכרויות אחרות שבהן התנזרות מוחלטת מהחומר היא אפשרית ורצויה, האינטרנט משמש למגוון רחב של פעילויות בסיסיות וחשובות בחיי היום-יום, ולכן אי-אפשר להימנע ממנו לחלוטין. לכן בהתמכרות מסוג זה ההתמקדות בטיפול התערבותי צריכה להוביל לשימוש אחראי, שקול ומדוד (Kushlev & Dunn, 2019).

דיון ומסקנות

בעשורים האחרונים השימוש באינטרנט, במכשירים הדיגיטליים וברשתות החברתיות שיפרו את אופני ההתקשרות עם הסביבה הקרובה והרחוקה. ברם שימוש מופרז בערוצי המדיה הדיגיטליים עלול להסיח את הדעת, להרחיק בני משפחה, קרובים ומכרים ואף לעודד התמכרות התנהגותית. מאמר זה סיכם ודן בגורמים, באתגרים ובדרכי הטיפול של תופעת ההתמכרות לאינטרנט. עם מבט לעתיד ותוך התעמקות בממצאים עולה תמונה מדאיגה שלפיה בעתיד צפויה להתגבר החדירה המסיבית של האינטרנט לתחומי הפרטיות, המשפחה, התעסוקה ומערכת החינוך. מכאן שפיתוח תוכניות להתמודדות עם התמכרות לאינטרנט בקרב ילדים, מתבגרים ובוגרים-צעירים היא יעד אסטרטגי חשוב מאוד.

עבור בני נוער האינטרנט הוא מרחב וירטואלי המאפשר לשדרג את השיח בין המציאות החיצונית והמציאות הפנימית, ובעיני רבים הוא נתפס כמרחב שבו אפשר להפגין עוצמות חברתיות. גיל ההתבגרות מתאפיין בפיתוח הזהות האישית, שכיום מתפתחת, מוחצנת ומופצת גם ברשתות חברתיות. הנגישות הרבה למרחב האינטרנטי עשויה לדרדר לשימוש יתר בו, בין היתר כתוצאה מתהליכי חיפוש הזהות וניסיונות הגישור בין הצגת העצמי באינטרנט ובין מערך התכונות האישיות הפנימיות והחיצונית. נראה שהשימוש המוגבר באינטרנט ניזון מפער זה ועלול ללבות התמכרויות.

מספרות המחקר עולה שט"קה בפרט וטק"ה קבוצתי בכלל הם שיטות טיפול אפקטיביות ביותר להתמודדות עם הפרעות קוגניטיביות והתנהגותיות טעונות שיפור ושליטה ובכלל זה התמכרות לאינטרנט, והן עשויות לשפר היבטים של ויסות רגשי ומיומנות של ניהול זמן. מדובר בתהליך לא פוגעני, לא חודרני ושאינו מצריך (על פי רוב) נטילת תרופות, אשפוז או קטיעה של שגרת החיים. התהליך מאפשר למתבגרים ולצעירים-בוגרים להכיר במציאות, להתעמת עם תחושותיהם, לפתח מיומנויות תקשורת אמיתיות, להכיר את עצמם טוב יותר, לפתח יכולת חשיבה רפלקטיבית, לשפר את הקשרים התוך-משפחתיים ולהתחיל לנוע למקום של עצמאות, אחריות ובגרות. בתוך כך, יש התמכרויות אינטרנטיות ספציפיות כמו משחקי מחשב ורשתות חברתיות. סביר להניח שבעתיד ייוחדו לכל אחת מההתמכרויות הללו תוכניות טיפול מותאמות, שכן מאפייניהם של המכורים למשחקי וידאו אינם בהכרח זהים למאפייניהם של המכורים לרשתות חברתיות.

בעקבות השימוש הגובר בטכנולוגיה בקרב ילדים ומתבגרים חשוב לשאול: האם מערכת החינוך יכולה להפיק תועלת מההתפתחויות הדיגיטליות? ידוע שמורים, יועצים חינוכיים ומנהלי בית הספר יכולים לשמש כדמויות חשובות היכולות לסייע בהובלת תוכניות מניעה וטיפול בהתמכרות לאינטרנט בקרב תלמידי חטיבת הביניים והתיכון. בכוחם גם ללמד את חברי הסגל כיצד ניתן לזהות סימנים מקדימים, תסמיני התמכרות וסכנות של שימושים כרוניים ברשת.

ככל שהשנים עוברות התלמידים מתחילים לדחות את דפוסי ההוראה הכיתתיים המסורתיים, והצעירים-הבוגרים תלויים באינטרנט בשלל תחומי החיים הפרטיים והמקצועיים. בעקבות מאפייניו המשתנים של דור, ובכלל זה הנכונות הפוחתת לעיין בטקסט או ללמוד טקסט כתוב, אובדן ריכוז, נטייה להשתעמם וחוסר עניין בנושאי לימוד המרוחקים מעולמם, צריך לקדם במהירות תוכניות התערבות להתמכרות לאינטרנט, החל בשכבות הבוגרות בחינוך היסודי, בחינוך העל-יסודי והאקדמי וכלה בחינוך למבוגרים.

לטק"ה פוטנציאל גדול לגשת לבעיית ההתמכרות לאינטרנט ואף לסייע לאינדיבידואלים ולקבוצות שאינם מכורים לפתח מודעות לתופעה ולהימנע מהתמכרות עתידית. שיטת הטיפול הזו שואפת שהמטופלים ילמדו להכווין, להדריך ולנווט את עצמם באופן אחראי ובריא, תוך שהם מבינים את ההשלכות השליליות של שימוש יתר באינטרנט ומכירים את הסכנות האורבות במרחב הדיגיטלי, ועם זאת מבינים שהאינטרנט הוא כלי הכרחי ובלתי נפרד מעולם התעסוקה, החברה, התרבות והכלכלה של המאה ה-21.

לבסוף, ראוי לעמוד על השפעתו של הטק"ה על מכורים לאינטרנט בטווח הארוך. מתוקף העובדה שמדובר בתופעה חדשה יחסית, קשה לנבא את הצלחתו ואת השפעתו של מודל הטק"ה בעתיד הקרוב והרחוק. מה גם שהזירה האינטרנטית עוברת שינויים ותמורות משנה לשנה ומעשור לעשור. מכאן שמדובר במרוץ כפול שבו מצד אחד יש למתן את השימוש הכרוני של הדור הצעיר, ומצד אחר חשוב לזכור שהקדמה הטכנולוגית אוצרת בתוכה חשיבות ויתרונות רבים והתלות בה נעשית שגרתית ונורמטיבית ככל שהזמן עובר. עם מבט לעתיד, לא מן הנמנע שסוגיית ההתמכרות לאינטרנט עוד תהיה נושא מרכזי, דינמי ורב-ממדי לדיון, לבחינה ולמחקר למשך שנים רבות.

מקורות