מאמר זה מתאר את ניסיונה של מרכזת היחידה בסיוען של ארבע מרצות לברר את הסיבות לכך שהפיתוח המקצועי שהנחו היה מוצלח ואפקטיבי. לפי דרלינג-המונד (Darling-Hammond, 2017), אף שקשה מאוד לרתום מורים ללמידה ולעבודה משותפת בצוות, נראה שזהו המפתח להצלחת תלמידים בבית הספר. כדי לאפשר למורים לעבוד בצוות ולעודד אותם ללמוד ולחקור יחד צריך, לשיטתה, לזמן להם פלטפורמה הולמת בדמות קהילת מורים שיתופית ותומכת.
קהילות מורים
בשנת הלימודים תשע"ד (2014) התחלנו לגבש שתי קהילות מקצועיות מקבילות, למרצים ולמורים, במטרה לתמוך ולתת את ההרגשה שאיש – לא מהמרצים ולא מהמורים – אינו מתמודד לבד עם הקשיים שבהתנעת התהליך של יצירת קהילת למידה ותחזוקה. מטרה נוספת הייתה לשתף בחומרים ("מתנות קטנות"), ובתובנות. השם היה משותף לשתי הקהילות: קהילה בחיו"ך – חוקרת, יוזמת וחונכת. הקהילות פעלו במסגרת פלטפורמת המוּדל של מכללת לוינסקי לחינוך.
קהילת המרצים כללה מורי מורים אשר לימדו במוסדות שונים, מאילת ועד נהריה. הם נפגשו פעמיים בשנה פנים אל פנים, ושאר הפעילות התקיימה באופן וירטואלי.
קהילת המורים ביקשה להזמין את חבריה לדיאלוג ולשיתוף פעולה, לחקור ולפרש את מה שעולה מן היוזמה/המחקר שניהלו במסגרת ההשתלמויות. המתקדמים שבהם פרסמו את המחקרים ואת היוזמות שלהם במסגרת הקהילה, במטרה כפולה: (1) לעזור למתחילים בגיבוש החומרים; (2) לשווק ולהפיץ את היוזמה שפיתחו. כך למשל מורה באילת אשר רצתה ליזום הקמת גינה חקלאית יכלה לפנות למורה מלוד שכבר עשתה זאת: יזמה, התנסתה ופרסמה בקהילה את יוזמתה. מעבר לכך, נוצר לא פעם מצב שבו מורה העלתה יוזמה מסוימת, אולם נחשפה באמצעות מפת היוזמות ליוזמה אחרת אשר ענתה טוב יותר על צורך בכיתה או בבית הספר שהיא מלמדת בהם. דוגמה נוספת היא התמודדות עם חרם כיתתי ברשתות החברתיות. ממשרד החינוך טרם הגיעה התייחסות לנושא בוער זה (תלמידים התאבדו והיו בעלי מחשבות אובדניות בעקבות חרם תלמידים ברשתות החברתיות), ומורות מהרצליה פיתחו יוזמה שנתנה מענה הולם למחנכים רבים.
עוד דוגמה היא לימוד זהירות בדרכים לילדי החינוך המיוחד. היוזמה גובשה בקבוצת למידה בתל-אביב וענתה על צורך של מורים רבים מרחבי הארץ, מהחינוך המיוחד וגם מהחינוך הרגיל, להתמודד עם לימוד הנושא, וכן סיפקה הזדמנות להעלות למודעות של הילדים "הרגילים" את הקשיים בנגישות של ילדים נכים, המרותקים לכיסאות גלגלים, במעברי חציה. כך, הקהילה הרחבה של המורים מרחבי הארץ יצרה מעגלים מצומצמים, לפי צורכי המשתתפים, התכנים והעניין. אלמלא נחשפו מורים לנושאים במפת היוזמות, ספק אם היו מתמודדים עם נושאים אלה. ראוי לציין שבמסגרת הפיתוח המקצועי במכללת לוינסקי בילו המורים פחות זמן בלמידה פרונטלית, ויותר זמן בחיפוש הזדמנויות לשיתופי פעולה.
למעשה, כל מרצה בדרכה הייחודית עודדה את קבוצתה וטיפחה קהילת למידה, אשר במידה כזו או אחרת שומרת על קשר גם שנים לאחר שהפיתוח המקצועי הפורמלי הסתיים. ד"ר איריס לוי, למשל, סיפרה על קהילת הלמידה שגיבשה בקורסים שהובילה באילת, ברחובות ובלוד:
"כבר מהמפגש הראשון חשוב היה לי לגבש את המורים לקהילת למידה, קודם כול כמסגרת חברתית, הכוללת נורמות של שיתוף מקצועי (וגם אישי ורגשי), כך שהמשתתפים היו בתקשורת זה עם זה למטרת למידה משותפת והבניית ידע. חשוב היה לי שהמורים והגננות יבחנו יחד את הידע והפרקטיקות שלהם שבהם הם עוסקים שנים רבות (ממוצע הוותק של המשתתפים הוא כעשרים שנה). חשוב היה לי שנשוחח ונחשוף בעיות וקשיים במטרה להשתפר מבחינה מקצועית ולהתחזק מבחינה חברתית. כך, אני מאמינה שהתנעתי למידה פעילה אותנטית שנתנה קודם כול מענה למורים ולגננות בתהליכי הפיתוח המקצועי שלהם. מה שקרה הוא שהתעשרנו בידע רב ופרקטיקה הנדונה בנקודות מבט חקרניות ומסקנות יצירתיות. כולנו הרגשנו חיזוק ושיפור בתהליכי ההוראה-למידה. נתינת המשוב בגובה העיניים, שלי ושל העמיתים, ופעולות תמיכה בקבוצה, יצרו קשרים בין-אישיים וקשרים חברתיים, שתרמו לכולנו והביאו רבים מאיתנו ליזום שינויים".