רשתות וקהילות מקצועיות לומדות מבוססות אמון

כל שלב נולד מתוך משוב של מחזיקי העניין על השלב הקודם. השינוי נבנה על הקשבה למשתתפים ולתגובות. מתהליך כולל ורחב חזרו המפקחים לפורומים המקומיים, אך האדוות של "מכמורת" מורגשות היטב בבחירות שנעשות בפיתוח המקצועי, במעורבות התכנונית, בבחירה להיות משולבים בהנחיה בפועל, בתכנון בצוותי היגוי עם מנהלים יחד, בשבירה של סדירויות הזמן ומקום הלמידה. המפקחים מובילים, בוחרים ויוזמים. נוסף על כך משמרים מרחב מאוגם ומשותף שבו הם מתרגלים ערכים משותפים.

כרוניקה ידועה מראש של למידה? סיפורה של מנהיגות

ראשיתו של מהלך זה היה בסימון אי-נחת וברצון לזמן למידה מסקרנת ומאתגרת לקבוצות המנהלים בשדה. למידה טובה התקיימה במחוז הצפון לאורך השנים. מבחינה זו, תהליך הלמידה של "מכמורת" פגש קרקע פורייה למינוף ולהשבחה. עם זאת, מנהיגות המחוז ביקשה לחזק ולהעמיק את הקשר ואת המעורבות של המפקחים והמנהלים בתכנון ובהובלת הלמידה. ההזמנה של מפקח המחוז והמפקחים הכוללים בחינוך הממלכתי הייתה לפלטפורמת למידה גמישה המאפשרת ביטוי אישי, בחירה ויצירת הזדמנויות לניוד ידע ברשת עמיתים לומדת. צוות המפקחים נכנס לתהליך עמוק שבבסיסו הייתה לקיחת אחריות ובעלות מחדש על התכנון והביצוע של יחידת "המפקח ומנהליו". הקשבה, פתיחות מחשבתית ושותפות מקצועית עמדו בבסיסה של "מכמורת". בכך סומנה דינמיקה חדשה במפגש בין פורום מפקח ומנהליו ובין המומחה החיצוני.

"מכמורת" הייתה אפוא תהליך של הבעת אמון. הבעת אמון במסוגלות של המנהלים והמפקחים לקבל אחריות להתפתחותם כאנשי ונשות מקצוע, אמון ב"מומחה החיצוני" ואמון בתהליך ובמתודולוגיה שיסייעו להם לעשות זאת כקבוצה (2014 ,Laloux).

תהליך בשיפור מתמיד, כאשר כל המערכת בחדר

תהליך הפיתוח המשותף הביא לשינויים אחדים באופן שבו מנהלי הצפון בחינוך הממלכתי לומדים במסגרת "המפקח ומנהליו":

1. המפקחים פעלו כקבוצת מנהיגות משותפת, ובכך הדגימו הלכה למעשה את הערך של שיתוף פעולה. הם איגמו משאבים כדי ליצור מהלך שפרץ את הסדירות המסורתית של המפגשים, הרכב המשתתפים, המנחים והתכנים.
2. המפקחים היו פעילים, יוזמים ומעורבים, מביאים מהידע והניסיון העשיר שלהם, מתרגלים ומתנסים. בכך תהליך התכנון היווה מסגרת פיתוח מקצועי של המפקחים עצמם.
3. המפקחים יצרו רצף מתודולוגי בין תהליכי "מכמורת" לבין הלמידה והעבודה בשדה. כיוון שהמפקחים תכננו את המהלך הם יצרו רצף בפיתוח המקצועי של המנהל, בין העבודה האישית של המפקח מולו בשדה לבין המרחב הממוסד של הפיתוח המקצועי. נעשה חיבור בין תהליך הלמידה של המנהל לבין עבודתו.
4. מחזיקי העניין היו שותפים בתהליך התכנוני לאורך כל הדרך. המנהלים נתנו משוב על התכנון של המפקחים, המשוב יצר שינוי ושיפור של התכנון.
5. מנוסחת שפה מחוזית של למידה. "מכמורת" היא מופע ייחודי המהווה תשתית לשפה חדשה של למידה השתתפותית, לטרמינולוגיה מקצועית, לכלים ולפרוטוקולים של עבודה ולמידה. בכך נוצרת תשתית להעברה של הלמידה לזירות למידה שונות בעבודתם של מפקחים, מנהלים וצוותי הוראה.

למידה השתתפותית: הערך והדרך

דיון

ככלל נציין כי שני התהליכים עוצבו במסגרת המשאבים והסדירויות המחויבות בתהליכי הפיתוח המקצועי. הדיון יעסוק במאפיינים הייחודים המשותפים שזיהינו בשני סיפורי המקרה. עוד ננסה לענות על השאלה מה מבחין קהילות אלו לעומת ניסיונות קודמים בתהליכי פיתוח מקצועי.

התכנון הוא חלק מהלמידה: בשני המקרים מנגנוני הפיתוח המקצועי (מכון אבני ראשה ומרכז הפסג"ה) אפשרו שילוב של תהליכי התכנון כחלק מתהליך הלמידה. תהליך התכנון זוהה כמרחב שבו המנהיגות הבית-ספרית או המנהיגות המחוזית תחווה בעצמה למידה. למומחית החיצונית (המכון הדמוקרטי) ניתנה האפשרות לעבוד עם קבוצות המנהיגות שפעלו לאחר מכן כמנהיגות מקומית בתהליכים עצמם. התהליך התכנוני כלל גם לולאת משוב ושיפור לקראת התהליכים הבאים. עיקרון זה חזר גם בלמידה של המורים והמנהלים, שכן הוקדש בה זמן לתכנון משותף של תהליך הלמידה, בחירת מומחי התוכן ותוצרי הלמידה. השילוב של תכנון תהליך הלמידה אתגר את המשתתפים ללמידה עצמאית ולתחושת בעלות על הלמידה (Drago-Severson, 2015).

מנהיגות התהליך:  בתהליך השתתפותי המנהיגות היא תנאי הכרחי לקיום של מרחב מבוסס אמון (לאלו, 2014); היא הספונסר של התהליך, מייצרת את המרחב ומאפשרת אותו. המנהיגות בשני המקרים הייתה חבירה של מנהיגות מקומית שהובילה את המהלך ולצידה מנחה חיצונית שתיווכה את הפרקטיקה של המנהיגות ההשתתפותית. התפקיד של המנהיגות השתנה. היא איננה אומרת מה צריך לעשות ואיך, אלא מחברת את המשתתפים סביב מטרה עמוקה של תכלית המבקשת ליצור תוצאות בהירות במציאות. בכך נוצרת מסגרת שהיא חזקה דייה כדי ליצור רציפות, חיבור רגשי של האנשים, ומשם – חופש ואוטונומיה. תפקיד המנהיגות משתנה; עליה לוודא שלקבוצה הפועלת יש תנאים מיטביים לחוכמה קולקטיבית מתוך שמירה על עצמאות דעה, גיוון וביזור (סורוביצקי, 2006). המנהיגות בהקשר זה היא חלק אינטגרלי בלמידה, ומהווה קטליזטור רגשי ומקצועי בד בבד (Nets ,2017).

בחירה: בשני התהליכים ניתנה למשתתפים אפשרות בחירה בכמה רמות: בחירת האתגר המקצועי לשיפור, התוכן, המומחים, דרכי ההוראה. בשלבים השונים "נאלצו" המשתתפים לבחור שוב ושוב, מה שחיזק את החיבור שלהם לתהליך. בתוך כך נוצרה  קהילה שהמוקד של האמון בתוכה אינו אינטימיות, או גיאוגרפיה, אלא חיבור משותף לסוגיה מקצועית (סורוביצקי, 2006).

השונות והמגוון: בשני המקרים לא הייתה חתירה לאחידות ולסטנדרט, אלא חגיגה של מגוון. ב"מכמורת" הבחירות של הקבוצות קיבלו משקל זהה בעיני המנהיגות, וניתנה לגיטימיות לכל אופני הלימוד. גם באילת, לכל בית ספר הייתה מטרה שונה ללמידה, ובהתאמה פותחו חמישה מודלים שונים לקהילות. הדרך שבה נעשה התהליך הותאמה לקריאה. בדומה לתפיסת הא-פורמליות של פדגוגיה מוטת עתיד, ניתן מקום לזרמים השונים של הלמידה (מורגנשטרן, פינטו ואשר, 2016).

הלימה בין תוכן ותהליך: בשני התהליכים הייתה קריאה לפיתוח מקצועי מבחינה מהותית, והבחירה בפלטפורמה של קהילות מקצועיות לומדות במתודולוגיות של למידה השתתפותית זימנה אימון בערכים של שיפור מתמיד, מסוגלות ואמון (Bunker  &  Alban, 1997).

הנחיה השתתפותית: זוהי גישה להנחיה המתפתחת בשנים האחרונות ורואה במנחה מארח של הקבוצה. תפקידו ליצור תנאים מיטביים לקבוצה לפעולה. תפקידו ליצור את השוליים הרחבים שביניהם הנהר זורם לעבר הים. היא מבוססת על הנחות אחדות, ובראשן ההנחה שהמשתתפים אחראים לגורלם, וכל שהם צריכים הם תנאים לממש את האחריות הזו. כיוון שהמנהיגות המקומית היא שמנחה את התהליכים בשטח, הייתה חשיבות גדולה למודלינג שהמנחה נתנה לקבוצות המנהיגות. הדבר אתגר אותן ונטע בהן אומץ "לקפוץ למים" ולהנחות בעצמן. הנחיה זו מתאפיינת ברמות גבוהות של הקשבה למשתתפים ובהתבוננות ב"התנגדויות" כמידע חיוני המשפיע על עיצוב והשתנות התהליך.

חילוץ ידע, ולא הקניית ידע: הייתה ציפייה שהמורה או המנהל יהיה אחראי ללמידה שלו, כמי שיש לו מה לתת לתהליך הלמידה ויש לו מנדט ללמידה שלו (האן). בפיתוח המקצועי המסורתי עלתה דרישה של המורים לקבלת כלים. הקהילה סיפרה סיפור חדש, סיפור על אנשי חינוך והוראה בעלי ידע, ניסיון ותבונה ובתי ספר שהם ארגונים אוטונומיים מקצועיים ומנוסים. תהליך הלמידה עסק, אם כך, בחילוץ ידע שדה ובהמשגתו באמצעות הלומדים ובאמצעות מומחי תוכן שהצטרפו לפי הצורך.

למידה היא השתנות: תהליך הלמידה נשען על הגישה הפדגוגית של חינוך הבנייתי. הוא מעודד מפגש של הלומד עם תאוריה והתנסות, ומעודד אותו לבחון את ההשתנות שלו בעקבות מפגש זה, כפי שמציע עקרון התמורתיות בפדגוגיה מוטת עתיד (מורגנשטרן, פינטו ואשר, 2016). לצורך כך נוצרים בתוך התהליך תנאים המאפשרים שיחה משמעותית של הלומדים לצורך עיבוד ויצירת משמעות, בהתאם לעקרון התכלול של פדגוגיה מוטת עתיד. שני מרחבי הלמידה הנדונים תרגלו התבוננות רפלקטיבית בלמידה ובתהליך להמשגת ידע חדש.

פסיכו-פדגוגיה: התבוננות בהיבטים הרגשיים של התהליך הייתה קריטית בתהליך. כיוון שהמנהיגות ההשתתפותית מאתגרת את התרבות הקיימת, היו בתהליך חלקים מתסכלים. המנהיגים חוו לא פעם הרגשה שמשהו לא עובד, או לחלופין שמשהו מאוד מצליח. העליות והירידות היו חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה. הרגשות שליוו את התהליך הפכו לטריגר לשיפור מתמיד של התהליך, לצמיחה אישית, להשתנות של המשתתפים. משברים בתהליך הפכו מהר לנקודות מפנה, מתוך האישור הרגשי להיות במרחב של אי-הצלחה. למידה רשתית הנשענת על חוכמת המונים משתמשת במערכות מוחיות נוספות לרציונל – ברגש ובאינטואיציה – כדי ליצור התבוננות עשירה ורחבה על המציאות, ומתוכה ליצור משמעות ולהשליך על הפעולה החדשה הנדרשת (עידן, 2014).

להיות חלק מקבוצה לומדת: כיוון שהמשתתפים הם המתכננים של תהליך הלמידה, הרי כפי שאי אפשר  לקיים תהליך למידה רגיל ללא מורה או מנחה, כך הקבוצה נשענת על כל אחד ממשתתפיה. היא מעודדת מודעות של המשתתפים לתרומה הייחודית שהם מביאים לקבוצה, שהופכת לחלק מסיפור משמעותי – הסיפור של הקבוצה הלומדת. המשתתפים הביאו לקבוצה הקטנה את החוזקות שלהם, שם ניתן להם לבטא את עצמם, לתת מעצמם ולהשפיע על התוצרים של הקבוצה. נוצרה שותפות הבנויה על התחושה של המשתתף שהוא משמעותי בתוך הקהילה, דבר שאינו קורה בהשתלמות רגילה. הבניית הידע נוצרת במשותף על ידי קבוצה מגוונת של אנשים המספקים ידע רב מתוך הפרספקטיבות השונות שלהם, וידע רב נוסף על יחסי הגומלין בין הפרספקטיבות (שם).

למידה על למידה: כיוון שהלומדים בתהליך התנסו והיו פרואקטיביים התאפשר מרחב של הערכה והמשגה של הלמידה שהתרחשה. נוצר מרחב של התבוננות מטה על התהליך כדי שהמורים והמנהלים יוכלו לקחת את הכלים שהם התנסו בהם לעבודת השטח שלהם.