גישת ההזדמנויות והסיכונים בחינוך לאוריינות תקשורת ומדיה בהכשרת מורים

תקשורת היא החמצן של החברה האנושית. אמצעי התקשורת הם סוכני חיברות ותרבות מרכזיים, הממלאים אינספור צרכים ברמת היחיד, הקהילה, החברה והעולם. על יחסי התלות ההדדית שבין תקשורת לחינוך עמד פרופ' גבריאל סלומון בספרו התקשורת (1981). מספרו עולה שתקשורת פנים אל פנים ו/או טכנולוגיות תקשורת הן תנאי הכרחי לכל פעולה לימודית-חינוכית (אם כי לא כל כלי ותוכן תקשורתי מתאימים למילוי מטרות החינוך). מכך נגזרת חשיבותה של תקשורת כמרכיב חיוני בהשכלה של כל מורה בישראל.

אמצעי התקשורת משפיעים על הקשב ועל הקשר האנושי (גודמן, 2021; רוזנברג ובלונדהיים, 2021), על התגבשות זהויות, ערכים וסדר יום, על תרבות ועל דפוסי התנהגות של כולנו, ילדים ומבוגרים כאחד (דרור, 2019; למיש, 2014). בסביבת תקשורת המבוססת על רשתות חברתיות, האפשרויות להגיב על מדיה, ליצור ולשתף מדיה, נגישות ביותר. ההזדמנויות שסביבה זו מזמנת למשתמשים תלויות במיומנויות של למידה עצמאית מהמדיה, במוטיבציה ובכישורים של המשתמשים להיות יצרכנים ¹ – משתמשים פעילים ויוזמים, שצורכים מדיה וגם שואלים שאלות, מגיבים, יוצרים ומשתפים מדיה.

עולם התקשורת אינו נח לרגע, וכבר כיום יש שימוש מתרחב והולך באוואטרים ובבוטים, במשחקי רשת מקוונים, במציאות וירטואלית ורבודה. רובוטים דמויי אדם (הומנואידים) צפויים למלא שלל תפקידים רגשיים, חברתיים ויצירתיים, גם בחינוך. מאז המצאת הדפוס, קצב ההתפתחות של אמצעי התקשורת הואץ. לפי קורצווייל (Kurzweil, 2005), אנו קרובים לנקודת הסינגולריוּת, שבה קצב ההאצה האדיר של המצאות טכנולוגיות לא יאפשר לשלוט בהתפתחות הטכנולוגיה ולנבא אותה, ולפיכך גם לא את השפעותיה על התקשורת ועל החברה.

קצב השינויים הטכנולוגיים המואץ מותיר את מערכת החינוך ואת מערכת הכשרת המורים מאחור. טכנולוגיות תקשורת וכלי מדיה חדשים מיושמים במערכת החינוך באיחור ניכר, אם בכלל, כ"איים בודדים של חדשנות" שאינם מוטמעים בכלל המערכת (אבידב-אונגר ועשת-אלקלעי, 2012). ילדים גדלים ומתמודדים כבר היום עם סביבת תקשורת מורכבת מאוד ברשתות החברתיות (Boyd, 2014). נחוצה מדיניות חינוכית ברורה שתנחה אותם, את מוריהם והוריהם כיצד להתמודד בהצלחה עם האתגרים הרגשיים, החברתיים, הקוגניטיביים והטכנולוגיים שמציבה סביבת תקשורת מורכבת וחדשנית זו.

מאז מהפכת הדפוס, טכנולוגיות תקשורת מתפתחות תוך כדי שיפורים טכנולוגיים קטנים ומצטברים ופחות בקפיצות של חדשנות פורצת דרך. כך גם רשת האינטרנט ורוב הפיתוחים הנשענים על רשת זו (בלונדהיים ושיפמן, 2003; Lehman-Wilzig & Avigdor-Cohen, 2004), וכך קורה גם לגבי טכנולוגיות חינוכיות (Hamilton et al., 2016).

השיח לגבי ההזדמנויות והסיכונים פורץ עם לידתם של כל מדיום ויישום טכנולוגי חדשים שהופכים לדומיננטיים. אמצעי התקשורת משתנים אך הסוגיות בשיח נותרות דומות, כי הצרכים האנושיים והחברתיים דומים. כמו גם הטיעונים בעד ונגד הטמעה של כל טכנולוגיה בחברה ובחינוך.

ישראל, אומת הסטארט-אפ (Singer & Senor, 2011), היא חברת סיכון (Risk Society), העסוקה באופן מוגבר בבחינת העתיד ובסיכונים. לא ניתן להימנע מסיכונים – נטילת סיכונים היא חלק בלתי נפרד מכלכלה צומחת ומחברה חדשנית, אך אפשר וצריך לשלוט בהם (Giddens, 2002). באופן פרדוכסלי, ככל שהטכנולוגיה מספקת לנו יותר צרכים והזדמנויות כך אנו מודאגים ופגיעים יותר לסיכוניה.

בשיח התקשורתי העוסק בסיכונים הטמונים בטכנולוגיות תקשורת כלפי רווחת הילד, בולטת המדיקליזציה של סיכוני השימוש במדיה לילדים ולבני נוער. סוגיות כמו התמכרות למסכים, בעיות קשב, השפעת רשתות חברתיות על אובדנות, דיכאון והתנהגויות סיכון כמו הפרעות אכילה, חשיפה לפורנוגרפיה, בריונות ופגיעות מיניות ברשת ממוסגרות כבעיות של סטייה פתולוגית מהנורמה, המחייבות אבחון וטיפול (Fangerau et al., 2015). הפניקה המוסרית המלווה את שיח הסיכונים משרתת את רצונם של המבוגרים לפקח על צריכת המדיה של הילדים (למיש ואח', 2009).

מצד שני בולט גם שיח הזדמנויות סביב יזמות וחדשנות טכנולוגית-חברתית-חינוכית, המבוססת על פיתוח אפליקציות, משחקים, פודקאסטים וקהילות ברשתות החברתיות בעקבות האפשרויות שפיתחו הרשתות החברתיות ליצירת קשרים, קהילות, הון חברתי והשפעה (ודמני ומלמד, 2021). את היזמות והחדשנות הטכנולוגית בחינוך ואת האוריינות הטכנולוגית והדיגיטלית מקדמים אגף טכנולוגיות המידע במשרד החינוך, מרכזי החדשנות במוסדות השכלה גבוהה וארגונים חינוכיים העוסקים בכך.

שיח הסיכונים וההזדמנויות במדיה, העוסק בהשפעות של טכנולוגיות תקשורת, נוטה לבלבל בין סיכון לבין נזק ממשי, בין הזדמנות לבין תועלת ממשית (Livingstone et al., 2011). בפער הזה שבין הסיקור התקשורתי למציאות יש למערכת החינוך כמתווכת וכמטמיעה של טכנולוגיות ומדיה חדשים תפקיד חשוב כמעריכה של היתרונות והחסרונות של טכנולוגיות וכלי מדיה חדשים בהשוואה לקיימים וכמטמיעה של אופני שימוש מיטביים.

תפיסת ההזדמנויות והסיכונים בחינוך לשימוש נבון ברשת

תפיסת ההזדמנויות והסיכונים בחינוך לשימוש נבון באינטרנט התפתחה והתבססה באיחוד האירופי בעקבות מחקרים בינלאומיים שהובילו פרופ' סוניה ליוינגסטון וצוות חוקרים בינלאומי. לפי מחקרים אלו ההזדמנויות והסיכונים של שימושי האינטרנט והמדיה החדשים כרוכים זה בזה ולא ניתן להפרידם זה מזה. אותו שימוש יכול להוביל את המשתמש להזדמנות גדולה ו/או לסיכון גדול. נמצאו ארבע קבוצות של סיכונים: תוכן (Content), קשר (Contact), התנהלות (Conduct) וחוזה (Contract)  (Livingstone & Stoilova, 2021). כמו כן נמצא שתפיסת הסיכונים בעיני תלמידים שונה מזו של הוריהם. המחקר מצביע על סולם של הזדמנויות לצד סיכונים המתפתח עם גיל התלמידים. ככל שהתלמידים עולים בגיל, כך יש לתלמידים יותר ידע כיצד לחפש, לגלות, ליצור ולממש את ההזדמנויות הטמונות בשימושי האינטרנט, וגם יכולת התמודדות טובה יותר עם פגיעות ברשת (resilience). לצד זאת, הם חשופים יותר לסיכונים, וחלקם אף מחפשים סיכונים באופן אקטיבי. כמו כן נמצאו במחקרים אלו שלוש קבוצות סיכון: ילדים בראשית גלישה, מתבגרים שוחרי סיכון וילדים בסיכון ממשפחות בעלות סטטוס כלכלי חברתי נמוך. נמצא שבמשפחות מסטטוס כלכלי חברתי נמוך ההזדמנויות והנגישות לטכנולוגיה נמוכות יותר והתיווך ההורי למניעת סיכונים אינו מספק, זאת בהשוואה לתיווך ההורי במשפחות בעלות סטטוס כלכלי חברתי והשכלתי גבוה (Ollafson et al., 2013; Smahel et al., 2020). מחקר דומה שנערך בישראל מגלה ממצאים דומים (למיש ואח', 2009).

חינוך לאוריינות מדיה נחוץ אפוא במיוחד במקום שבו הוא חסר ביותר – בחטיבה הצעירה, שבה ילדים עושים את צעדיהם הראשונים העצמאיים כגולשים באינטרנט וברשתות החברתיות, באזורים של אוכלוסיות מוחלשות בעלות סטטוס סוציואקונומי נמוך ובקרב נוער בסיכון ומתבגרים שוחרי סיכון.

מה הקשר בין חינוך לשימוש נבון ברשת לבין אוריינות מדיה?

כיצד כל זה קשור לחינוך לאוריינות מדיה? המושג אוריינות מדיה הופיע לראשונה בתקשורת בשנות החמישים של המאה ה-20, והוא מתייחס למיומנויות המאפשרות נגישות, ניתוח ביקורתי, הערכה ויצירה של מדיה על מנת לעורר מודעות להשפעותיה וליצור עמדה אקטיבית כלפי צריכתה ויצירתה.

המעבר מתקשורת חד-כיוונית לתקשורת אינטראקטיבית ורשתית בעקבות התפתחויות בטכנולוגיות המידע והאינטרנט הוביל להכרה בחשיבות של רשת אוריינויות יסוד הנדרשות מהלומד במאה ה-21 ולהכרה בחשיבות של אוריינות דיגיטלית.

מאז שנות החמישים ועד היום התפתחה מסורת גלובלית ענפה של חינוך לאוריינות מדיה, המגובה בפעילות של ארגונים מחוץ למערכות החינוך הממוסדות. נוצרו תוכניות לימודים, חומרי לימוד מקוונים, התגבשו פרקטיקות ניתוח, הפקה ויצירה, פרקטיקות חינוכיות וגישות הוראה לצד מחקר בתחום אוריינות המדיה. תוכני הלימוד מתייחסים להיבטים אסתטיים, אתיים וחוקיים, טכנולוגיים, ארגוניים וכלכליים, רגשיים, תרבותיים, חברתיים ופוליטיים של צריכה ושל יצירה של מדיה. בתנועה הגלובלית של החינוך לאוריינות מדיה התגלעו ויכוחים מתמשכים בשאלות אם צריכה להיות לחינוך לאוריינות מדיה אג'נדה ערכית ואם צריכה להיות העדפה לתוכני תרבות עילית על פני תכנים פופולריים; אך נראה שעם השנים התגבשה הסכמה שהחינוך לאוריינות מדיה מחויב לערכים הומניסטיים ודמוקרטיים (Hobbs, 2021).

כתוצאה מההתפתחויות בטכנולוגיות מידע ואינטרנט נוצר בעשור האחרון מיזוג בין אוריינות מדיה ומידע (Media Information Literacy – MIL). בהצהרת פז (UNESCO, 2011) יצאה קריאה למדינות "לשלב אוריינות מדיה ומידע בתוכניות הלימודים במערכות החינוך הפורמליות והלא-פורמליות, למטרות אלה: (1) להבטיח את זכותו של כל אזרח לחינוך אזרחי חדש כזה; (2) לנצל את השפעתם הרבה של מחנכים כדי לאמן לומדים לחשיבה ביקורתית ולניתוח; (3) לצייד מורים ולומדים כאחד במיומנויות MIL, שיניחו את היסודות לחברות ידע.

בהצהרת מוסקבה (Moscow declaration on MIL), אוריינות מדיה ומידע הוגדרה כ"שילוב של ידע, עמדות, מיומנויות ופרקטיקות הנדרשות לנגישות, ניתוח, הערכה, שימוש, הפקה ותקשורת מידע ומדיה בדרכים יצירתיות, חוקיות ואתיות, המכבדות את זכויות האדם".

ארגון אונסקו (UNESCO), המקדם את המיזוג בין אוריינות מדיה למידע מאז 2007, הכריז בהצהרת סיאול (2020), שמיומנויות אוריינות מדיה ומידע צריכות להיות מיומנויות ליבה בשביל כולם ועל ידי כולם כאמצעי הגנה נגד דיסאינפורמציה במגפת הקורונה (disinfodemics). הארגון חגג בפעם הראשונה את שבוע אוריינות המדיה והמידע העולמי. בולט בהצהרת סיאול ההיבט האתי של אוריינות המדיה והרתימה של מיומנויות אוריינות המדיה לקידום חופש הביטוי, הגנה על הפרטיות, מניעת אלימות וקיצוניות, קידום ביטחון דיגיטלי ומלחמה בשיח שנאה ובאי-שוויון. הארגון מוביל ביצירת מחקרים, סילבוסים וחומרי לימוד בנושא.

המיזוג בין אוריינות מדיה לבין אוריינות מידע הוא גם איזון בהתייחסות לסיכונים לצד הזדמנויות בעולם המדיה והמידע. יחסי הגומלין שבין אוריינות מדיה לאוריינות מידע הם יחסי הגומלין שבין מידע לסיפור. כיוצרי מדיה ומידע השאיפה היא להתאים את הסיפור למידע ולבססו על מידע אמיתי ולא להפך. בכל התהליכים הללו של ניתוח, יצירה הפצה ופרסונליזציה של מידע ומדיה בסביבה דיגיטלית, האלגוריתמים ממלאים תפקידים מרכזיים כמתווכים (Dykes, 2020).

חינוך לאוריינות מדיה ולשימוש נבון ברשת בישראל

בישראל החינוך לאוריינות תקשורת ומדיה מתקיים בתוך מגמות תקשורת וקולנוע, בעיקר בחטיבה העליונה, אך הוא טרם התבסס כתחום ליבה במערכת החינוך ובהכשרת מורים. רוב תלמידי ישראל אינם זוכים לו באופן שיטתי ומובנה. מיומנויות אוריינות מדיה משולבות גם במסגרת הוראת מקצועות לימוד אחרים ובמסגרות חינוך לא פורמליות על ידי ארגונים חברתיים וחינוכיים.

חינוך לשימוש נבון ברשת בישראל: האם יהפכו השוליים למרכז?

גם החינוך לאינטרנט בטוח התפתח מחוץ לממסד החינוכי באמצעות ארגונים חברתיים, כמו עמותת אשנ"ב ואיגוד האינטרנט הישראלי. בעשרים השנים האחרונות עסקו ארגונים אלו ואחרים בעיקר בהגברת המודעות לסיכוני הרשת ובהטמעת פרקטיקות של גלישה בטוחה. לעיתים בשיתוף עם יוזמות מקומיות של מכללות חינוכיות, כמו: יוזמת החינוך לשימוש נבון ברשת שהובילו פרופ' רבקה ודמני וד"ר אורית צייכנר בסמינר הקיבוצים ביחד עם איגוד האינטרנט הישראלי. במסגרת המיזם פיתחו סטודנטים בפקולטה לאומנויות פעילויות חינוכיות בנושא שימוש נבון ברשת ולימדו אותן בשבוע הלאומי לגלישה בטוחה ברשת (Zeichner, 2019). על כך נערכו ופורסמו מספר מחקרים (ודמני ואח', 2015). בהמשך הצטרפו לפעילות זו ארגונים חינוכיים נוספים שפיתחו תכנים ייחודיים למניעת בריונות ברשת ולחינוך להתנהגות מינית נבונה, כמו: "מצמיחים" ו"מידע אמין על מין". המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת (מוקד 105), שהוקם במשטרת ישראל בהמשך להחלטת ממשלה 1006 ב-14 בינואר 2016 ופועל מ-19 בנובמבר 2018, חיזק עוד יותר את החינוך למניעה ולהתמודדות עם סיכוני הרשת.

ב-7 בפברואר 2017 הוגשה הצעה לוועדת זכויות הילד בכנסת בראשות ד"ר יפעת שאשא ביטון על ידי ד"ר מיכל דולב-כהן ואורנה היילינגר להכשרת פרחי הוראה במכללות להכשרת מורים, להתמודדות עם בריונות במרחב המקוון בקרב תלמידים.

בעקבות זאת, הגיעה בקשה מחברת הכנסת ד"ר יפעת-שאשא ביטון לפרופ' רבקה ודמני-שאומן, סגנית יו"ר המועצה להשכלה גבוהה, יו"ר הוועדה התחומית לחינוך הוראה מדעי הרוח ואומנויות במל"ג, לפיתוח קורס בנושא גלישה מיטבית בהכשרת מורים. פרופ' ודמני-שאומן חקרה ויזמה משנת 2012 מחקרים ופעילויות חינוכיות בנושא חינוך לשימוש נבון ברשת בהכשרת מורים בשיתוף עם איגוד האינטרנט הישראלי ועם ד"ר אורית צייכנר.

בעקבות הפנייה הוקמה ועדת היגוי ליצירת קורס מקוון מתאים בהיקף של 1 ש"ש (30 שעות), המיועד ללימוד וליישום בהכשרה להוראה מהגיל הרך ועד חט"ב במוסדות אקדמיים להכשרת מורים. הקורס תוכנן לכלול 6 מודולות (3 מודולות חובה ו-3 מודולות בחירה). ד"ר אורית צייכנר, ד"ר אורלי מלמד וד"ר מיכל דולב-כהן מונו על ידי ועדת ההיגוי לפתח את מבנה הקורס. מכון מופ"ת מונה לגוף המבצע שיפיק את הקורס.

ההצעה לתוכנית הקורס מבוססת על תפיסה חינוכית מאוזנת המשלבת בין ההזדמנויות לסיכונים, ומתוך תפיסה מורכבת של סביבת התקשורת העכשווית והשפעותיה. הקורס מתבסס על הבנת מאפייני סביבת התקשורת, הצרכים והתפקידים שהיא ממלאת בחיינו כפרטים וכחברה, ושואף להעצים את יכולת המתכשרים להוראה לפתח פעילויות חינוכיות ולהוביל תהליכים מיטביים של שימוש במדיה ובאינטרנט בקרב תלמידיהם בעתיד.

מתווה הקורס עולה בקנה אחד עם דו"ח מתווה ודמני ענבר (23 בפברואר 2021) להכשרה להוראה של המועצה להשכלה גבוהה.

המתווה ממליץ לכלול בהכשרה להוראה תחומי ליבה כמו למידה חברתית רגשית, חינוך לחיים משותפים בחברה רב-תרבותית, מניעת גזענות, סוגיות מגדר והתמודדות עם מיניות וקונפליקטים. בנושאים אלו כלי המדיה הם גורם מתווך משמעותי.

מתווה הקורס "גלישה מיטבית"

מאפייני הקורס:

קורס זה מתוכנן כקורס חובה בהכשרה להוראה, שיילמד באופן עצמאי מקוון בהיקף של 6 שעות + שעות התנסות בהוראה; או כקורס בחירה סמסטריאלי בהיקף 2 ש"ס שבו בנוסף למודולת החובה ייכללו מודולות בחירה נוספות.

קהל היעד: סטודנטים להוראה במכללות לחינוך

מטרות הקורס:

• הקורס יספק למשתתפים ידע מבוסס מחקרית על ההזדמנויות ועל הסיכונים ברשת שאליהם נחשפים ילדים ובני נוער.
• הקורס יספק ידע על התנהגותן של קבוצות סיכון ברשת והדרכה כיצד לזהות מצוקות ומצבי סיכון של ילדים ובני נוער ברשת וכיצד להתמודד עימם.
• הקורס ידון בדילמות הנוגעות לגלישה ברשת ובדרכים לפתרונן.
• הקורס יתבסס על גישות הוראה דיאלוגיות וקונסטרוקטיביסטיות, המשלבות דיונים עם משימות חקר ויצירה.
• הקורס יספק כלים והמלצות פדגוגיות כיצד לפתח פעילויות חינוכיות ולימודיות בנושא חינוך לגלישה מיטבית ובטוחה.

מבנה הבחירה בקורס: 

חובה ללמוד את מודולות החובה (3­-1) בהיקף 6 שעות ולשלב במסגרת שעות ההתנסות המעשית של הסטודנטים בהנחיית המדריכים הפדגוגיים, פיתוח של פעילות בנושא חינוך לגלישה מיטבית ובטוחה.

מכללות שיבחרו לכלול בתוכנית הלימודים שלהן קורס בחירה בהיקף של 2 ש"ס יוכלו לכלול בסילבוס מודולות בחירה נוספות (6-4).

מודולות חובה 3­-1

1. מאפיינים של סביבת התקשורת בעידן של רשתות חברתיות

• מאפיינים טכנולוגיים
• מאפיינים פסיכולוגיים
• מאפיינים חברתיים תרבותיים
• מאפיינים ארגוניים וכלכליים
• מאפיינים אתיים ומשפטיים
• מאפיינים חינוכיים ולימודיים

  הזדמנויות וסיכונים לילדים ובני נוער ברשת: הקשר הגורדי בין הזדמנויות לסיכונים

הזדמנויות:

• • למידה, קבלת ייעוץ והעשרה
  • קהילות ברשת
  • הון חברתי, בניית מוניטין וזהות דיגיטלית
  • יזמות, חוכמת המונים, גיוס ויצירת שיתופי פעולה
  • ביטוי עצמי ויצירה
  • שימוש אתי ותומך – קבלה ונתינה של תמיכה רגשית, מידע, ידע וקשרים
  • אזרחות דיגיטלית, יצירת השפעה שינוי תודעתי פוליטי וחברתי
  • צמצום פערים דיגיטליים ושימוש יעיל וממוקד מטרות בטכנולוגיות תקשורת
  • גיוון בייצוג של זהויות מגדריות ותרבותיות

  סיכונים (תוכן, קשר, התנהלות, חוזה, וסיכונים יזומים על ידי המשתמש):

• • בריונות ברשת והקשר שלה לבריונות במציאות (כולל ביוש [שיימינג] וכולל גזענות ושיח שנאה והסתה) ניהול שיח מוגן ברשת ובכיתה בנושאים שנויים במחלוקת.
  • חשיפה לתכנים מזיקים ולקבוצות המעודדות התנהגות מזיקה (פורנוגרפיה, פרו-אנה, בולימיה, התאבדויות, טרור, פציעה עצמית, כתות, משחקים ועוד)
  • התמכרויות למיניהן וביטוי להרס עצמי (שימוש מוגזם ובלתי נשלט, הפוגע בתפקוד היומיומי, במשחקים, ברשתות חברתיות, בצילום סלפי, בצפייה בפורנוגרפיה, בהימורים ברשת ועוד).
  • סיכונים רגשיים: ירידה בביטחון העצמי, דיכאון, חרדה
  • הבחנה בין אמת לשקר ברשת (פייק ניוז, תעמולה, פרסום גלוי וסמוי)
  • פגיעה בפרטיות והגנה על הפרטיות
  • עומס דיגיטלי, הסחות דעת והתקצרות הקשב

2. קבוצות סיכון והתנהלותן ברשת

• • ילדים בראשית גלישה
  • מתבגרים שוחרי סיכון
  • נוער בסיכון
  • זיהוי מצוקות ומצבי סיכון ברשת ודרכי התמודדות עימם

3. חינוך לגלישה מיטבית ובטוחה

• • גישות הוראה: דגש על הוראה פתוחה וקונסטרוקטיביסטית
  • דרכי הוראה: מבוססות על שילוב היברידי בין תקשורת פנים אל פנים לבין תקשורת מתווכת טכנולוגיה
  • המלצות לתבניות של פעילויות חינוכיות ועקרונות תכנון

מודולות בחירה (6­-4)

4. התנהלות מורים-תלמידים-הורים ברשת

• • מורכבות הקשר האנושי בעידן הדיגיטלי
  • כללי שיח מוגן ומשוב במרחב הדיגיטלי
  • מאפייני השיח המקוון והתמודדות עם עימותים ברשת
  • אמפטיה דיגיטלית ושיח של תרומות
  • כללי ההתנהלות ברשת חברתית על פי חוזרי מנכ"ל של משרד החינוך
  • התנהלות במקרה של פגיעה ברשת של מורים/ תלמידים/ הורים
  • ניהול קהילות הורים/ תלמידים, אחריות המנהל/ת של הקהילה וקוד אתי
  • מורים כמודלים של התנהגות מושכלת ברשת

5. חוק ואתיקה ברשת

• • חופש הביטוי וגבולותיו ברשת
  • מרחב פרטי ומרחב ציבורי ברשת
  • מרחבים מוגנים לילדים ובני נוער
  • זכויות הילד ברשת
  • הזכות לפרטיות
  • זכויות יוצרים
  • הזכות לביטחון, רווחה ובטיחות
  • הזכות לשם טוב
  • חוק ואתיקה הקשורים לחשיפה של קטינים ברשת ולהפצה של תכנים שאינם הולמים לקטינים ברשת
  • הזכות להישכח

6. הרשת כאמצעי להעצמה אישית, השתתפות אזרחית ושינוי חברתי

• • תפקידי הרשת בחיינו
  • זהות דיגיטלית ברשת החברתית והקשר שלה לזהויות אותנטיות
  • הכוח לשתף ולהשתתף בשיח
  • איך להשתמש באופן בונה בפרסונליזציה ובבועת הפילטר?
  • ניהול עומס דיגיטלי וצריכת מידע ומדיה באופן יעיל ומועיל ברשת
  • בניית דף פרופיל אישי בניית מוניטין, השתתפות בקהילה ברשת, הקמה וניהול של קהילה
  • בניית הון חברתי, קשרים, מוניטין והעצמה אישית באמצעות יצירת תכנים
  • השתתפות ברשת כאמצעי לשינוי חברתי
  • ויראליות ברשת

למרות שההצעה שלעיל הועברה ב-29 באוקטובר 2017 לוועדת ההיגוי ולמכון מופ"ת, מאז ועד היום טרם הופק הקורס המקוון. אנו מקוות שמאמר זה יתניע את הפקת הקורס.

לסיכום, בתקופת הקורונה נוצרה תלות מוחלטת באמצעי תקשורת מרחוק בכל תחומי החיים. עדיין לא ברור מה חוללו ההוראה והלמידה האינטנסיביות מרחוק לקשר האנושי בין מורים לתלמידים, כיצד ליצור באמצעות טכנולוגיות תקשורת קשר קרוב המעורר מעורבות בלמידה, ומהו התמהיל הרצוי בין הוראה מרחוק לבין הוראה מקרוב. גם מתווה זה יצטרך להתעדכן בהמשך לממצאי מחקרים בנושא.

אנחנו מקוות שמכון מופ"ת בשיתוף עם משרד החינוך יאפשרו את הפקתו של קורס חשוב זה בהכשרת מורים ואת עדכונו השוטף מדי שנה. זאת בתקווה שהקורס יתרום לקידום אוריינות מדיה ומידע כתחום ליבה בהכשרה להוראה.

מקורות

אבידב-אונגר, א'  ועשת-אלקלעי, י' (2012). מודל 'איי החדשנות': ניתוח הסיבות להצלחה ולכישלון בהטמעת טכנולוגיות חדשניות במערכות חינוך. מעוף ומעשה: כתב עת לעיון ולמחקר, 14, 61-43.

בלונדהיים, מ' ושיפמן, ל' (2003). מהדינוזאור לעכבר: האבולוציה של טכנולוגיות תקשורת. פתו"ח, 5, 63-22.

גודמן, מ' (2021). מהפכת הקשב: העידן הדיגיטלי – השבר והתיקון. כנרת זמורה-דביר.

דרור, י' (2019). קוד סמוי. דביר.

ודמני, ר' ומלמד, א' (2021). קורס מקוון רב משתתפים (MOOC) "ניו מדיה בחינוך": הערכת עמיתים של יוזמות חינוכיות המבוססות על כלי ניו מדיה ופדגוגיה רשתית. בתוך  ח' עראר, ח' בר-ישי וג' קורץ (עורכים), חינוך כמערכת מורכבת (עמ' 682-655). הוצאת פרדס בשיתוף עם בית הספר לחינוך ורשות המחקר באוניברסיטת תל אביב.

ודמני, ר', צייכנר, א' ומלמד, א' (2015). חינוך לשימוש נבון ברשת: הזדמנויות ואתגרים בהכשרת מורים.  דפים, 60, 169-138.

טופלר, א' (1984). הגל השלישי. עם עובד.

למיש, ד' (2014). לגדול עם הטלוויזיה והאינטרנט. ספר הקורס. האוניברסיטה הפתוחה.

למיש, ד', ריבק, ר' ואלוני, ר' (2009). ילדים ישראליים גולשים באינטרנט: מפאניקה מוסרית להורות אחראית. מגמות, מ"ו, 263-137.

סלומון, ג' (1981). תקשורת. ספרית פועלים.

רוזנברג, ח' ובלונדהיים, מ' (2021). מנותקים. מה קורה כשמאה בני נוער מתעוררים בבוקר ללא הסמארטפון שלהם? מאגנס.