פיתוח מחקרי ספרותי-ביבליותרפי של שני כלים - ביטאון מכון מופ"ת
גיליון 65

פיתוח מחקרי ספרותי-ביבליותרפי של שני כלים

כלי לניתוח ספרותי של תמורה חיובית בגיבור/ת רומן חניכה וכלי לכתיבה יצירתית ביבליותרפית של סיפור בונה חוסן
בימת דיון

יעל גרינוולד
מכללת סמינר הקיבוצים, תל אביב
שמן על בד

ד"ר דינה כהן-אור

מומחית בביבליותרפיה ובפסיכותרפית הצבע, מרצה במכללת לוינסקי

dina.cohenor@gmail.com
כלי 'מנועי הסיפור' הוא פרי של תהליך מחקר ופיתוח בין-תחומי בין הספרות המשווה לבין הביבליותרפיה. מטרת המחקר המתואר במאמר זה, הייתה לגבש כלי ביבליותרפי מבני להנחיית מטופל ליצירה של סיפור שיעורר בו 'תמורה חיובית' בונה 'חוסן'. ייחודו של הכלי הוא התבססותו על מבנה ספרותי דינמי, ובכך שמבנה זה פותח בחקר ספרותי השוואתי שנבע מהצורך הביבליותרפי. תוצרי המחקר הם שני כלים, ספרותי וביבליותרפי, המתאימים לשמש בהתאמה לניתוח ספרותי ולכתיבה ספרותית בזיקה לערכים ולחוסן.

;;

כלי 'מנועי הסיפור' הוא פרי של תהליך מחקר ופיתוח בין-תחומי בין הספרות המשווה לבין הביבליותרפיה. מטרת המחקר הייתה לגבש כלי ביבליותרפי מבני להנחיית מטופל ליצירה של סיפור שיעורר בו 'תמורה חיובית' (positive transformation) בונה 'חוסן' (resiliency). ייחודו של הכלי הוא התבססותו על מבנה ספרותי דינמי, ובכך שמבנה זה פותח בחקר ספרותי השוואתי שנבע מהצורך הביבליותרפי. תוצרי המחקר הם שני כלים, ספרותי וביבליותרפי, המתאימים לשמש בהתאמה לניתוח ספרותי ולכתיבה ספרותית בזיקה לערכים ולחוסן. רציונל המחקר מבוסס על פרספקטיבה ביבליותרפית הנובעת מתפיסת הפסיכולוגיה הנרטיבית את הזהות האנושית כסיפורית וכמורכבת מרפרטואר תבניות סיפור (Schafer, 1976). בהיבט זה, מבני ספרות נתפסים כמאחזים לגיבוש הזהות האנושית.

תשתית המחקר הייתה בירור והבהרה בין-תחומית של משמעויות המושגים 'תמורה חיובית' ו'חוסן' לאור הפסיכולוגיה, הביבליותרפיה והספרות המשווה. משמעות 'תמורה חיובית' בראי הפסיכותרפיה ההומניסטית היא התפתחות למצב של מודעות, בשלות ואינטגרציה; הסתגלות, איזון ומימוש עצמי גבוהים יותר של האישיות. 'תמורה חיובית' בונה 'חוסן נפשי', שמשמעותו בראי הפסיכולוגיה החיובית היא יכולת להתמודד עם מצבי דחק ומשבר.

השילוב בין תחומי הביבליותרפיה, העוסקת בריפוי באמצעות תיווך ספרות ו'כתיבה יצירתית' (creative writing) על בסיס חקר הספרות והפסיכותרפיה (צורן, 2000), לבין הספרות המשווה, המעודדת שיתוף פעולה בין-תחומי להעמקת חקר הספרות (ברזל, 1990), מהווה אתגר מתודולוגי בין-תחומי. ההתמודדות עימו כרוכה בהגדרה ברורה של התחומים. בכל אחד מחלקי המחקר, הספרותי והביבליותרפי, המיקוד הוא בטרמינולוגיה של הדיסציפלינה, השואלת המשגה חוץ-דיסציפלינרית לתועלתה שלה מן הדיסציפלינה המשאילה (דינגוט, 2010). כגשר בין תחומי הספרות המשווה ו'הכתיבה היצירתית הביבליותרפית' משמשת הנרטולוגיה – חקר הספרות המבני – ותופסת מקום מרכזי בשני התחומים הללו.

תשתית המחקר הייתה בירור והבהרה בין-תחומית של משמעויות המושגים 'תמורה חיובית' ו'חוסן' לאור הפסיכולוגיה, הביבליותרפיה והספרות המשווה. משמעות 'תמורה חיובית' בראי הפסיכותרפיה ההומניסטית היא התפתחות למצב של מודעות, בשלות ואינטגרציה; הסתגלות, איזון ומימוש עצמי גבוהים יותר של האישיות (Rogers, 1995). 'תמורה חיובית' בונה 'חוסן נפשי', שמשמעותו בראי הפסיכולוגיה החיובית היא יכולת להתמודד עם מצבי דחק ומשבר (אנטונובסקי, 1998). לפי מודל 'החוסן הרב-ממדי' (integrative model of resiliency), אשר לו תפקיד מרכזי בשני חלקי המחקר, לכל אדם יש משאבי חוסן מועדפים שבאמצעותם הוא מתמודד עם קשיים ועם משברים, אך יש לאדם גם פוטנציאל להרחיבם. המודל מתאר שישה משאבי חוסן בשישה ערוצי תקשורת או שפות: מערכת אמונות (belief), רגש (affect), חברה ומשפחה (social), דמיון (imagination), שכל (cognition) וגוף (physical), ובראשי תיבות – BASIC Ph (אילון ולהד, 2000).

לאור הספרות המשווה, 'תמורה' מוגדרת כשינוי במצב של העלילה ושל הגיבור (אבן, 1992), ו'תמורה חיובית' מוגדרת כשיפור במצב של דמות, מוסרית או נְבָלָה (Bremond, 1980). הזיקה בין ערכים הומניסטיים להתפתחות היא רק אפשרות ערכית אחת מ'ריבוי הפנים הספרותי' (כהן, 1990). 'תמורה חיובית' בהיבט ההומניסטי מתקיימת ב'סוף הטוב' של גיבורי אגדות, מיתוסים, סיפורי פנטזיה ו'רומני חניכה' (bildungsroman). פסיכואנליטיקנים החוקרים אגדות ומיתוסים (בטלהיים, 1975; 1970 ,Von-Franz), ובעקבותיהם קלינאים וחוקרים מתחום הביבליותרפיה (שחר, 2005) ומשדה 'הכתיבה היצירתית טיפולית' (בולטון, 2003 ;Gersie & King, 1990), תופסים את תבנית העלילה של 'מסע הגיבור' (Hero’s Journey) שבה גיבור המצליח להגיע ליעדו (Campbell, 1956), כמעוררת השראה לאופטימיות ולתקווה.

מתוך החיפוש אחר מבני יסוד המניעים 'תמורה חיובית' של גיבור ספרותי, עלתה שאלת חקר ספרותי – כיצד אפשר לגבש כלי מבני בחקר הספרות, שיבהיר את התפתחותה של 'תמורה חיובית' בגיבור ספרותי? לצורך בחינת הפוטנציאל המחקרי של הכלי נבחרו יצירות מסוגת 'רומן החניכה', שבהן גיבור עובר מסע התפתחות לאור ערכים 'הומניים' – אינדיבידואליזם, חירות והשתלבות הרמונית בחברה (Morgenstern, 2009). הבחירה ביצירות שערכיהן מקבילים לערכים ההומניים של שאלת החקר הספרותי הבטיחה שהן ייחקרו מנקודת מבט שאינה זרה להן, ולא תיעשה השלכה של ערכים חוץ טקסטואליים על היצירה.

לאחר ההמשגה הבין-תחומית וגיבוש שאלת המחקר הספרותית נבנתה הקומה הראשונה של המחקר - החקר הספרותי. הוא נפתח בסקירה המבהירה את האופנים המגוונים ולעיתים החתרניים של התפתחות ה'תמורה' בגיבורי סוגת 'רומן החניכה' לאור מחקרי הסוגה (בנזימן, 2016; עמיאל-האוזר, 2016). כמענה לשאלת החקר הספרותי גובש הכלי הנרטולוגי 'מבנה התמורה' (transformation structure), המורכב משלושה 'גורמי תמורה' (transformation factors) ומ'ממד חוסן' (resiliency dimension) המאפיין אותם. פיתוח המבנה התבסס על תפיסות ספרותיות של הטקסט הספרותי כמערכת של מרכיבים עצמאיים, כגון: דמויות (Bakhtin, 1981) ואירועים (Parker, 2004) שיש ביניהם זיקות הדדיות וספונטניות. 'גורם התמורה' המתניע 'תמורה' בגיבור מוגדר כ'אירוע מחולל' (generative event) – אירוע המעורר זעזוע או שינוי בערך החשוב לגיבור. זאת בעקבות הבנות פסיכולוגיות (אנטונובסקי, 1998; Lewin, 1943), הרואות בזעזוע ובמשבר הזדמנות להתפתחות ולצמיחה; והבנות מקבילות מהנרטולוגיה ומהכתיבה היוצרת, הרואות באירוע דרמטי המזעזע את הגיבור ואת עולמו כגירוי המניע (trigger) התפתחות עלילה וגיבור בספרות (אבן, 1992; מקי, 2005). שני 'גורמי התמורה' הנוספים זכו להיקרא: 'קריאת פנים' (inner call) ו'קריאת חוץ' (outer call), וזאת בעקבות מטבע הלשון “I have a call”. הקריאות מוגדרות כ'מבעים מודאליים' (modal utterances) – ייצוגי דיבור המביעים עמדה וכוונה סובייקטיבית על אודות רצון, ידע וכוח (Pearce, 2007). 'מבעים מודאליים' המודגשים בטקסט ספרותי (Greimas, 1977) או בשיח טיפולי (White, 1993), נוטים להוליך מצבי כוונה הכרתיים לפעולה. 'קריאת פנים' עולה מהגיבור אל סביבתו, ואילו 'קריאת חוץ' עולה מדמויות משנה בסביבת הגיבור כלפי הגיבור. אבחנה זו בין פנים לחוץ מתבססת על השקה בין הבנות פסיכולוגיית הגשטלט (פרלס, 1978; Lewin, 1943) ובין הבנות ספרותית (אאורבך, 1997; אבן, 1992), כי אדם או גיבור מתפתח מתוך יחסי גומלין בינו ובין סביבתו; ועל בסיס הבנתו של חוקר התרבות ברונר (2000/1986; 2000/1990), כי יחסי הגומלין בין 'נוף ההכרה' – אירועים בדיוניים בתודעת דמויות הסיפור – ובין 'נוף הפעולה' – אירועים במציאות הבדיונית – משפיעים על עלילת הסיפור. המרכיב האחרון ב'מבנה התמורה' הוא 'ממד החוסן' (resiliency dimension) המאפיין את ההשפעה החיובית או השלילית של שלושת 'גורמי התמורה' על 'משאבי 'החוסן' של הגיבור. ה'קריאות' מופיעות בעלילה בעקבות הזעזוע שמעורר ה'אירוע המחולל' או בתגובה זו כלפי זו. כשקריאות הפנים והחוץ מכוונות אל יעד משותף, הוא מודגש בטקסט, ובכך מתחזק כוחן להוליך את הגיבור אליו.

הכלי הספרותי 'מבנה התמורה'

לצורך ניתוח התפתחות 'תמורה חיובית' בגיבור באמצעות הכלי 'מבנה התמורה' נבחר קורפוס מגוון של שלושה רומני חניכה: "אל המשפחה" – 'רומן חניכה' לנוער (מלו, 1968/1893); "הבטחה עם שחר" – 'רומן חניכה' אוטוביוגרפי (גארי, 1994/1960) ו"טהנו" (Tehanu) – 'רומן חניכה' מספרות הפנטזיה (Le Guin, 1990). הניתוח התבסס על מתודולוגיות ספרותיות מוכרות, כגון קריאה צמודה תוך קטגוריזציה מלמעלה למטה (בארי, 4200) שבה זוהו קטעי טקסט המתאימים לאבחנות 'גורמי התמורה'; וזיהוי קשר כרונולוגי ו/או סיבתי בין אירועים למצבים (רמון-קינן, 2008). 'ממד החוסן' אותר בטקסט באמצעות ניתוח מילים מקטגוריות החוסן לפי כלי ההערכה הביבליותרפי 'סיפור בשישה חלקים' (6PSM) (להד, 2015). הניתוח באמצעות 'מבנה התמורה' זיהה דפוס משותף להתפתחות 'תמורה' בגיבורי הקורפוס: 'מבנה התמורה' חוזר לאורך הסיפור במספר מערכות הנפתחות ב'אירוע מחולל'; וממשיכות בשרשרת 'קריאות פנים' ו'קריאות חוץ' העולות מן הגיבור ומסביבתו בעקבות 'האירוע המחולל'. נמצא קשר בין 'מבנה התמורה' לבין ניגוד ערכים של 'מבנה עומק', והוא מתבטא בעיצוב ייחודי בכל אחד מהרומנים. ריבוי של שימוש חיובי ב'משאבי החוסן' ב'ממד החוסן' של ה'קריאות' מחזק ומכריע את יעד מסע הגיבור ל'תמורה חיובית'. שלושת הגיבורים מרחיבים את השימוש ב'משאבי החוסן' והופכים למניע (agent) של מסעם. הזיהוי של דמיון מבני בהתפתחות 'תמורה חיובית' בגיבורי שלושת 'רומני חניכה', מחד גיסא, והרגישות להבדל בין דפוסי ההתפתחות של 'התמורה החיובית', מאידך גיסא, מראים כי לכלי 'מבנה התמורה' פוטנציאל מחקרי לבחינת 'תמורה חיובית' בגיבורים של 'רומני חניכה' נוספים. בשדה מחקרי סוגת החניכה, הכלי 'מבנה התמורה' ייחודי בכך שהוא מעוגן ב'מבנה שטח' (surface structure) שאבחנותיו רגישות למארג היחסים בין גיבור לסביבתו ולהשפעתו על התפתחות 'תמורה' בגיבור, בזיקה לערכים הומניים. בכך יכול השימוש בכלי לתרום להבהרת סוגיות מסוימות העולות בחקר הסוגה, כגון: היחס בין האינדיבידואליות להשתלבות בחברה (מורטי, 2005; Ellis, 1955 Swales, 1978) או כיצד ניגודים בין ערכים המאפיינים 'מבני עומק' סיפוריים מארגנים את הטקסט של 'רומן החניכה' (מורטי, 2005; Armstrong, 1977). בירור זה עשוי להצטרף לדיון עכשווי בנרטולוגיה העוסקת בזיקה שבין מבנים לערכים (Bal, 1990; Prince, 2005) ולדיון ספרותי-חינוכי המתבסס על ניתוח נרטולוגי. קורפוס המחקר המצומצם והמיקוד של הכלי הספרותי 'מבנה התמורה' בנושא ובסוגה מסוימים מאפשרים העמקה, בתנאי שחוקר הספרות המשתמש בו מכיר בגבולות קריאה זו. חסרון הצמצום והמיקוד הוא בהגבלת האפשרות להכללה. הממצאים של השימוש בכלי 'מבנה התמורה' והאבחנות הברורות שלו מאפשרים לבסס עליו כלי ל'כתיבה יצירתית ביבליותרפית'.

הקומה השנייה של המחקר הוקדשה לחקר הביבליותרפי. הבסיס הדיסציפלינרי שלו הוא מאפייניה המרפאים של 'הכתיבה היצירתית טיפולית' המגובים בעשרות השנים האחרונות בגוף מתרחב של מחקרים (Sexton & Pennebaker, 2009). הכלי שגובש במחקר זה מתבסס על מסורת של שיטות מבניות של 'כתיבה יצירתית טיפולית' (therapeutic creative writing) ו'יצירת סיפורים בעל-פה' (storymaking) (Gersie & King, 1990). בשיטות ובכלים מבניים רבים להנחיית מטופלים ל'כתיבה יצירתית טיפולית', נעשה שימוש בהנחיות המבוססות על שלבי תבנית עלילה של המעשייה או המיתוס או בהנחיות חד-פעמיות (להד, 1993; פיליפס, לינינגטון ופנמן, 2002; Gersie, 1997). הייחודיות ביצירת סיפורים בעל-פה היא שבמהלכה מתקיימת תקשורת אינטנסיבית, המאפשרת להתערב ב'כאן ועכשיו' בתהליכי היצירה והחשיבה הבונים את הטקסט (Knoetze, 2013). יצירת סיפורים בעל-פה דרך דיאלוג היא מתודה המתאימה לעידן העכשווי שבו הטקסטים הרווחים הם סרטונים וצ'טים ברשתות החברתיות. מלבד ההתאמה לשיח, הכלי מספק מענה לצורך חינוכי שעולה והוא יצירת הזדמנויות לשיח פנים אל פנים ולהעמקה של הביטוי האורייני. פיתוח המתודולוגיה של הכלי הביבליותרפי 'מנועי הסיפור' (story motors) התבסס על 'מבנה התמורה', על מודל 'חממת הסיפורים' (Cohen-Or, 2007), המשתמש ב'יצירת סיפורים בעל-פה', ועל הבנות מתחומי הביבליותרפיה (כהן, 1990; להד, 2015) והדרמה תרפיה (פנדזיק, 2005). בתהליך היצירה, המטופל מתבקש לבחור רקע הרחוק מחייו מתוך מגוון צילומים וציורים של רקעים מן המציאות, מהמופשט ומהדמיון, ולתאר אותו תוך שימוש בדמיון חושי. להשלמת הגשטלט של דמות ורקע הוא מתבקש לכתוב על גבי שלושה פתקים שם ותכונה של שלוש דמויות, כגון אדם, חפץ וחיה. הצילומים והפתקים הם שער מוחשי אל עולם הסיפור הדמיוני. לאחר כתיבה קצרה על אודות הדמויות והרקע, המטופל מוזמן ליצור סיפור בעל-פה, תוך שימוש בשתי הנחיות 'מנועי הסיפור': יצירת 'אירוע מחולל', הזהה בהגדרתו ל'אירוע המחולל' הספרותי; ועירור 'תגובות' של דמות ל'אירוע המחולל' וביחס לתגובה של דמות אחרת, ב'משאבי החוסן' המתאימים לה. הנחיה זו מורכבת משתי ה'קריאות' ומ'ממד החוסן'. ההנחיה של 'מנוע התגובות -BASIC Ph' מזמינה את המטופל ל'צלול' פנימה אל 'נוף ההכרה' של הדמויות שיצר, ולדמות אותן ל'סובייקטים עצמאיים' (Bakhtin, 1981; Mckniff, 1991). היא מעוררת את הפעלת 'משאבי החוסן' (להד, 2015) בשני שלבים. הראשון, בירור אם יש ביטוי בשפות החוסן ב'נוף ההכרה' – העולם הפנימי של הדמויות; והשני, בירור אם ואיך התגובות הפנימיות מתממשות בפעולות המשתמשות ב'משאבי החוסן' ב'נוף הפעולה' – עולם הסיפור החיצוני. כאשר קצב שרשרת התגובות מתמתן והתקדמות הסיפור נעצרת, ההנחיה היא הצעה ליצור 'אירוע מחולל' חדש.

מתוך החיפוש אחר מבני יסוד המניעים 'תמורה חיובית' של גיבור ספרותי, עלתה שאלת חקר ספרותי – כיצד אפשר לגבש כלי מבני בחקר הספרות, שיבהיר את התפתחותה של 'תמורה חיובית' בגיבור ספרותי? לצורך בחינת הפוטנציאל המחקרי של הכלי נבחרו יצירות מסוגת 'רומן החניכה', שבהן גיבור עובר מסע התפתחות לאור ערכים 'הומניים' – אינדיבידואליזם, חירות והשתלבות הרמונית בחברה.
הכלי הביבליותרפי – 'מנועי הסיפור': מהלך אחד של הפעלת הכלי

הבהרה: האיור מתאר מהלך של הפעלת הכלי 'מנועי הסיפור' היוצר 'אירוע מחולל', ו'מנוע התגובות  BASIC Ph' של דמות אחת. במהלך יצירת הסיפור בעל-פה המשתתפים מפעילים תגובות של דמויות שונות וכמה מהלכים של 'מנועי הסיפור'.

 

המתודולוגיה המחקרית שהותאמה לבחינת הפוטנציאל היישומי של הכלי 'מנועי הסיפור' שייכת למסורות המחקר האיכותני, המדגישות את ההטרוגניות ואת הדינמיות של החוויות האנושיות (לויצקי, 2009). נבחרה מתכונת של 'חקר מקרה קולקטיבי' המאפשרת העמקה והכללה (Cresswell, 2013). בחקר הנוכחי מדובר בבחינת שלוש התנסויות סמי־תרפויטיות של 'כתיבה יצירתית ביבליותרפית', שנערכו באופן פרטני עם שלושה מתנדבים בהסכמה מדעת – שתי נשים וגבר בריאים, השונים זה מזה בגיל וברקע שלהם: סטודנט דתי בן עשרים וארבע ושתי נשים: בת שישים ממעמד סוציו אקונומי נמוך ויכולת אוריינית בעל-פה בלבד, ובת ארבעים ממעמד סוציו אקונומי גבוה ותואר שני. כל התנסות כללה היכרות, תהליך 'כתיבה יצירתית ביבליותרפית' של המשתתף, שהונחה באמצעות הכלי 'מנועי הסיפור' על ידי החוקרת, ושיחות שיתוף וסיכום לצורכי התבוננות עצמית. עם כל אחד משלושת המשתתפים נערכו שני מפגשים שארכו 6 שעות. נאספו נתונים מסוגים שונים, כגון: סרטי וידאו, תמלול, טקסט הסיפורים ויומני החוקרת. הנתונים עברו ניתוח תוכן תמטי, המבוסס על 'התאוריה המעוגנת בשדה' (Charmaz, 2006; Creswell, 2013). גיבוי מתודולוגי נוסף התקבל על ידי ניתוח השימוש ב'משאבי החוסן' ברובד הסיפור והסיפר לפי הכלי 6PSM. ההתנסות נערכה לפי כללי אתיקה מחקריים וטיפוליים. שאלת החקר הביבליותרפי הייתה, כיצד אפשר, באמצעות כלי ביבליותרפי מבני, להנחות מטופל ליצור סיפור על אודות גיבור העובר 'תמורה חיובית' הבונה 'חוסן', ומתוך כך לעורר בו פיתוח 'תמורה חיובית' הבונה 'חוסן'?

הניתוח התמטי של ההתנסויות של שלושת המשתתפים הניב מארג של שבע תמות, המתאר את האופי ההדרגתי והספירלי של תהליכי ה'תמורה' שלהם ואת השיטתיות והגמישות של ההנחיה המבנית באמצעות 'מנועי הסיפור'. בתהליך יצירת עולם הסיפור וגיבוריו בלטו 'מעגלי תמורה' (transformation cycles) שנוצרו בהשראת הנחיות 'מנועי הסיפור'. במהלכם העלו המשתתפים קונפליקט או יעד ערכי בסיפור, והרחיבו את השימוש של הדמויות ב'משאבי החוסן' בדרכי התמודדות מגוונות מול זעזועים ואתגרים; לאורך 'מעגלי התמורה' זוהתה התפתחות בדרכי ההתמודדות של הגיבורים, מפעולות לצורך קיום, לפעולות לצורך השתייכות ועד לצמיחה אישית. זאת בדומה להיררכיה של ההתפתחות האנושית המתוארת ב'תאוריית הצרכים האנושיים' (Alderfer, 1972). כמו כן, במהלך 'מעגלי התמורה' פיתחו גיבורי הסיפורים והמשתתפים פעלנות יוצרת (agency) ותחושת שחרור. הדמיון בין 'מסעות הגיבורים' ובין המציאות של המשתתפים עלה בשיחות השיתוף והסיום. המשתתפים השתמשו בסיפור כמפה וכמראה לבירור מערכת הערכים שלהם ודרכי ההתמודדות המאפיינות אותם.

תרומת הכלי 'מנועי הסיפור' ל'כתיבה היצירתית טיפולית' היא בחידוש שבמבנה ההנחיה, המעורר 'תמורה חיובית' ביוצר. מבנה 'מנועי הסיפור' גמיש ומופעל באופן חזרתי לאורך תהליך יצירת הסיפור. הגמישות מאפשרת התאמה אישית וחופש יצירתי רב שהתבטא במגוון הסיפורים של המשתתפים, והחזרתיות מאפשרת הטמעה של השימוש במשאבי החוסן ופיתוח פעלנות יוצרת. ייחודיות נוספת של מבנה ההנחיה היא הניגודיות המשלימה של ההנחיות. מצד אחד, ההנחיה ליצור 'אירוע מחולל' מעבירה את המשתתף במחקר למציאות סיפורית חלופית (Chow, Mar, Xu, Liu, Wagage, & Braun, 2014), שבה יש זעזוע או אתגר. מצד אחר, ההנחיה של ''מנוע התגובות – BASIC Ph' מציידת את המשתתף במערכת תומכת החלטה – קלף שעליו כתובים שישה 'משאבי החוסן' (Basic Ph) - שמניעה את היכולות הטבעיות הקיימות בו. בכך רצף ההנחיות מעורר במשתתפים צורך להפעיל את הגיבור כ'מניע' (agent), ותומך בשימוש ב'משאבי החוסן' בסיפור. הנחיית 'מנוע התגובות - BASIC Ph' מכוונת להקשבה לעולמות הפנים והחוץ של הסיפור ולקישור ביניהם. ניגודיות משלימה זו ממריצה את המשתתפים ליצור אינטגרציה בין עולמות הפנים ובין עולמות החוץ בסיפור ובמציאות. זאת ברוח האינטגרטיבית של תהליך ה־'Bildung' המתרחש ב'רומן החניכה', שבו אדם מפתח גם אינדיבידואליות וגם שייכות משמעותית לחברה (עמיאל-האוזר, 2016). כוחן של המבניות החזרתית הגמישה ושל הניגודית המשלימה של הנחיות הכלי לעורר פיתוח 'תמורה חיובית' ביוצר יכול לעורר השראה לפיתוח כלים נוספים בשדה 'הכתיבה היצירתית הטיפולית'. תרומה נוספת של הכלי 'מנועי הסיפור' היא החידוש בשימוש במודל המוכר – 'החוסן הרב ממדי' (להד, 2015). במקום לפרק את הטקסט על ידי ניתוח מילים באמצעות קטגוריות 'משאבי החוסן' כמו בכלי הביבליותרפי 6PSM, משתמש הכלי 'מנועי הסיפור' בקטגוריות החוסן כבסיס לבנייה של סיפור דמיוני. חידוש נוסף נעשה ביישום האבחנה המבוססת על 'מודל החוסן הרב ממדי' (להד, 2015), כי ל'משאבי החוסן' פוטנציאל ביטוי כפול, בעולם הפנים ובעולם החוץ. השלב הראשון, שהוא ביטוי תגובות ב'נוף ההכרה' היה משמעותי הן לפיתוח יכולת התבוננות פנימה ב'הרחקה' באמצעות דמויות הסיפור והן לעירור השימוש בשפות החוסן והרחבתן. שפות חוסן 'נשכחות' (להד, 2015) הובאו לידי ביטוי באופן רפלקטיבי כ'זרם תודעה' שאינו מחייב שימוש בהן במציאות הסיפורית. בדרך זו השלב הראשון מעורר את שפות החוסן לצאת מן הכוח אל הפועל בשלב השני, שהוא 'נוף הפעולה'.

תרומת הכלי 'מנועי הסיפור' ל'כתיבה היצירתית טיפולית' היא בחידוש שבמבנה ההנחיה, המעורר 'תמורה חיובית' ביוצר. מבנה 'מנועי הסיפור' גמיש ומופעל באופן חזרתי לאורך תהליך יצירת הסיפור. הגמישות מאפשרת התאמה אישית וחופש יצירתי רב, שהתבטא במגוון הסיפורים של המשתתפים, והחזרתיות מאפשרת הטמעה של השימוש במשאבי החוסן ופיתוח פעלנות יוצרת.

חקר מקרה קולקטיבי של שלושה מקרים סמי-טיפוליים, העוסקים בהפעלתו של אותו כלי עם משתתפים שונים זה מזה, מאפשר העמקה והשוואה התורמות לראייה כוללת של יישומיות הכלי (Creswell, 2013). מספרם המועט של המקרים והיותם סמי־תרפויטיים מגבילים את יכולת ההכללה, אך מאפשרים הערכה של הפוטנציאל היישומי של הכלי. עם זאת, הממצאים מאפשרים למטפלים, לחוקרים ולמורי ספרות ומחנכים מגוון נקודות אחיזה לחשיבתם המקצועית ו/או המחקרית. למעורבות הכפולה של השתתפות במחקר כחוקרת-משתתפת יש יתרונות וחסרונות. השיטתיות בניתוח הנתונים התמטי ונקודת המבט והביקורת של מנחי המחקר אפשרו איזון למעורבות זו. מכאן נובעים גם גבולות יישומו של הכלי. הכלי נבחן בהנחיית שלושה מבוגרים בריאים. כדי ליישמו באוכלוסיות רחבות יותר, יש לצרף ידע רלוונטי מתחומי הפסיכולוגיה ו'הכתיבה היצירתית טיפולית', שיאפשר התאמה של היישום אליהן.

המחקר הספרותי-ביבליותרפי מסתיים בסיכום רטרוספקטיבי ובדיון במתודולוגיה הבין-תחומית של המחקר. למעבר של מושגים מתחום לתחום יש פוטנציאל יצירתי, המאפיין חציית גבולות בין מערכות ייחוס שונות (רובינסון, 2013). הסיכון בשילוב מושגים מתחומים שונים הוא בערבוב מושגי ובהשלכת 'הנחות מבוקש' מתחום לתחום. מניעת מצב זה נעשתה על ידי התמקדות בגבולות התחום השואל מושגים מן האחר בכל נדבך חקר, ועל ידי נקיטת משנה זהירות ב'תפירה' בין המושגים, באמצעות מושגים מקבילים מתחומי הספרות המשווה והביבליותרפיה ובאמצעות תחומים מגשרים, כמו הנרטולוגיה והפסיכולוגיה הנרטיבית. ההתבוננות בגלגול של מושגים – כגון: מודל 'החוסן הרב ממדי', דמות הגיבור וסביבתו, מבע מודאלי ו'תמורה חיובית' – מן הספרות המשווה לביבליותרפיה ובכיוון ההפוך, ובמסלול מעגלי מן הביבליותרפיה אל הספרות המשווה ובחזרה, חשפה את תרומת המפגש הבין־מושגי. לשילוב בין מושגים מתחומים שונים יש פוטנציאל להעשרה ולחידוש הפרספקטיבה של התחום השואל. למשל, מודל 'החוסן הרב ממדי' מחדש את ההתבוננות ב'רומן החניכה' בהיבט החוסן, ואילו 'מבנה התמורה' הספרותי מעשיר את הכתיבה היצירתית הביבליותרפית והספרותית במקצב ספרותי מחזורי ובחדירה ל'נוף ההכרה' של הדמויות. ההתחקות אחר הפיתוח הבין-תחומי הזהיר של הכלי 'מבנה התמורה' לניתוח ספרותי ושל הכלי 'מנועי הסיפור' להנחיה של 'כתיבה יצירתית ביבליותרפית', עשויה לעודד חוקרים נוספים מתחומי הספרות המשווה, הביבליותרפיה ו'הכתיבה היצירתית טיפולית' להתמודד עם האתגר המתודולוגי הבין-תחומי, וליהנות מההעשרה ומהחידוש שהוא מזמן.

כמורת מורים המתרגמת ומתווכת כ-30 שנה שפות וכלים מתחומי התרפיות באומנויות אל תחומי הפדגוגיה הדיסציפלינרית והחינוכית; וכמי שמלמדת פרחי הוראה ותרפיה כיצד להשתמש בכלי 'מנועי הסיפור', אני מזמינה בביטחון אנשי ספרות וחינוך להתנסות בערך הפדגוגי-חינוכי שלהם. כלים בין-תחומיים אלה הם פשוטים ואינטואיטיביים לתפעול ועם זאת מעשירים את הלומדים בדרך של ניתוח ובנייה בעלי ממד סימולטיבי בהיבטים אנושיים וספרותיים עמוקים כגון, 'נוף הכרה ונוף פעולה', משאבי החוסן, 'קריאות', פעלנות יוצרת, רומן חניכה ועוד. בעידן של שבטיות ושונות כלים אלה, 'מבנה התמורה' הספרותי ו'מנועי הסיפור' הביבליותרפי, מציעים מבט חסר פניות על ערכים ועל נרטיבים והבניה פתוחה שלהם. כמו כן, הבניית החוסן המשולבת בהפעלתם מהווה מענה לצורך העולה מהאופק המשברי של התקופה. הצפי לשבר כלכלי פוסט-קורונה ולקשיים בעקבות התפתחותו הצפויה של משבר האקלים וחוסר היציבות הפוליטי והביטחוני בישראל קוראים לאנשי החינוך  והטיפול  להשתמש בכוחם המקצועי לטיפוח החוסן של תלמידיהם.

***

המאמר מבוסס על מחקר הדוקטורט שלי במחלקה לספרות משווה, אוניברסיטת בר-אילן, 2018 ניתוח והבניה של תמורה חיובית ומשאבי חוסן בגיבור, בין ספרות-משווה לכתיבה יצירתית ביבליותרפית.

תודותיי העמוקות למנחי מחקר הדוקטורט באוניברסיטת בר-אילן: פרופ' יהושע אלקולומברה, פרופ' מולי להד ושלושת המשתתפים במחקר.

 

הנחיית 'מנוע התגובות - BASIC Ph' מכוונת להקשבה לעולמות הפנים והחוץ של הסיפור ולקישור ביניהם. ניגודיות משלימה זו ממריצה את המשתתפים ליצור אינטגרציה בין עולמות הפנים ובין עולמות החוץ בסיפור ובמציאות. זאת, ברוח האינטגרטיבית של תהליך ה־'Bildung' המתרחש ב'רומן החניכה', שבו אדם מפתח גם אינדיבידואליות וגם שייכות משמעותית לחברה.

מקורות

אאורבך, א' (1997). מימזיס, התגלמות המציאות בספרות המערב. ירושלים: מוסד ביאליק (נדפס לראשונה ב-1956).

אבן, י' (1992). מילון מונחי הסיפורת. ירושלים: אקדמון, בית ההוצאה של אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

אילון, ע' ולהד, מ' (2000). חיים על הגבול. חיפה: נורד.

אנטונובסקי, א' (1998). המודל הסלטוגני כתיאוריה מכוונת בקידום הבריאות. מגמות, ל"ט(2­-1), 181-170.

בארי, פ' (2004). מבוא לתורת הספרות והתרבות. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

בולטון, ג' (2003). פוטנציאל הריפוי של כתיבה יצירתית, לכתוב את עצמי. קריית ביאליק: אח.

בטלהיים, ב' (1975). קסמן של אגדות ותרומתן להתפתחות הנפשית של הילד. תל אביב: רשפים.

בנזימן, ג', (2016). גלגוליו של רומן החניכה: הז'אנר והיבטיו האסתטיים, הפוליטיים והפסיכולוגיים. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.

ברונר, ג' (2000). פסיכולוגיה עממית ככלי תרבותי. בתוך נ' פלד-אלחנן (מתרגמת ועורכת), מדיבור לסיפור (עמ' 79-57). ירושלים: כרמל (נדפס לראשונה ב-1990).

ברונר, ג' (2000). לגעת בספרותי, שתי צורות של מחשבה. בתוך נ' פלד-אלחנן (מתרגמת ועורכת), מדיבור לסיפור (עמ' 56-19). ירושלים: כרמל (נדפס לראשונה ב-1986).

ברזל, ה' (1990). דרכים בפרשנות החדשה. רמת גן: אוניברסיטת בר אילן.

גארי, ר' (1994). הבטחה עם שחר (תרגום: ש"מ עוגן). תל אביב: ספרית פועלים (נדפס לראשונה ב-1960).

דינגוט, נ' (2010). נרטיב: עיון רב-תחומי. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.

כהן, א' (1990). סיפור הנפש: ביבליותרפיה הלכה למעשה (כרך א' וב'). קריית ביאליק: אח.

להד, מ' (2015). מאין כוחות לשאוב - מודל החוסן הרב ממדי ושימושיו בהערכה ובטיפול מבוסס אמנויות. בתוך ר' ברגר (עורך וכותב עמית), להתבונן ביצירה - לראות את הנפש - מודלים וגישות להערכה ולהדרכה בטיפול מבוסס אמנויות, פרי יצירתם של מטפלים ישראלים (עמ' 72-27). קריית ביאליק: אח.

לויצקי, נ' (2009). איכותו של המחקר האיכותני: המקרה הנרטיבי. בתוך ע' ליבליך, א' שחר, מ' קרומר-נבו ומ' לביא אג'אי (עורכות), סוגיות במחקר הנרטיבי, תבחיני איכות ואתיקה, סיכום קבוצות עניין (עמ' 24-9). באר שבע: העמותה לחקר האדם הרב ממדי איגוד החוקרים האיכותניים, המרכז הישראלי למחקר איכותני של האדם והחברה.

מורטי, פ' (2005). דרך העולם: רומן החניכה בתרבות האירופית (תרגום: ש' סתיו). מכאן, כתב-עת לחקר הספרות העברית, ד, 180-161.

מלו, ה' (1968(. אל המשפחה. תל אביב: מסדה מצפן.

מקי, ר' (2005). סיפור, תוכן, מבנה, סגנון ועקרונות הכתיבה והתסריטאות (תרגום: נ' מנהיים). תל אביב: גורדון.

עמיאל-האוזר, ת' (2016). רומן החניכה בקריאה ביקורתית, ג'ורג' אליוט וקריאת התגר הפמיניסטית. תל אביב: הקיבוץ המאוחד בשיתוף עם מכון פורטר.

פיליפס, ד', לינינגטון, ל' ופנמן, ד' (2002). לכתוב לנשמה, כתיבה יוצרת ובריאות הנפש. חיפה: אח.

פנדזיק, ס' (2005). מודל אינטגרטיבי של אבחון בדרמה-תרפיה. כתב עת של י.ה.ת (האיגוד הישראלי לתרפיה באמצעות הבעה ויצירה), 3 (3), 40-28.

פרלס, פ"ס (פריץ) (1978). גשטאלט: מילה במילה. תל אביב: זמורה ביתן מודן.

צורן, ר' (2000). הקול השלישי - איכויותיה המרפאות של הספרות ואפשרויות יישומן בדיאלוג הביבליותרפי. ירושלים: כרמל.

רובינסון, ק' (2013) לצאת מהקווים: סודות החשיבה היצירתית. ירושלים: כתר.

רמון-קינן, ש' (2008). הפואטיקה של הסיפורת בימינו (תרגום: ח' הרציג). תל אביב: ספרית פועלים. שחר, ג' (2005). מילים מתכווננות: תבניות כתיבה ככלי לפיתוח חשיבה יצירתית. תל אביב: מכון מופ"ת.

Alderfer, C. P. (1972). Existence, relatedness, and growth; Human needs in organizational settings. New York: Free Press.

Armstrong, 1977 ArmstrongN. (1977). Character, closure, and impressionist fiction. Criticism,19 (4), 317-337.

Bal, M. (1990). The point of narratology. Poetics Today,11, (4), Narratology Revisited II, 727-753.

Bakhtin, M. M. (1981). The dialogic imagination (C. Emerson & M. Holquist, Trans.). Austin: University of Texas Press.

Bremond, C.(1980). The logic of narrative possibilities. New Literary History, 11 ( 3), 387-411 (Originally published in 1966).

Campbell, J. (1956). The hero with a thousand faces. New York: Meridian Books (First published in 1949).

Charmaz, K. (2006). Constructing grounded theory: A practical guide through qualitative analysis. London, Thousand Oaks & New Delhi: Sage Publications.

Chow, H. M., Mar, R. A., Xu, Y., Liu, S., Wagage, S., & Braun, A. R. (2014). Embodied comprehension of stories: Interactions between language regions and modality-specific neural systems. Journal of Cognitive Neuroscience, 26, 279-295.

Cohen-Or, D. (2007). The stories hothouse : a model for creative storymaking. Imaginative Education Conference. SFU, Vancouver, BC, Canada. http://www.ierg.net/confs/viewabstract.php?id=316&cf=2

Creswell, J. W. (2013). Qualitative inquiry and research design, choosing among five approaches (3rd ed.). Thousand Oaks, CA: Sage.

Ellis, B. L. (1955). Engendering the Bildungsroman: the bildung of Betsy Thoughtless. Genre, 28, 279-302.

Gersie, A. (1997). Reflections on Therapeutic storymaking, the use of stories in groups. Gateshead, UK: Athenaeum Press.

Gersie, A. & King, N. (1990). Storymaking in education and therapy. Gateshead, UK: Athenaeum Press.

Greimas, A. J. (1977). Elements of a narrative grammar. Diacritics, 7, 23-40 (First published in 1969).

Knoetze, J. (2013). Sandworlds, storymaking, and letter writing: The Therapeutic sandstory method. South African Journal of Psychology, 0 (0), 1 –11.

Le Guin K.  U. (1990). Tehanu. Erthsea cycle.  New York:  Atheneum Books.

Lewin, K. (1943). Defining the 'Field at a given time'. Psychological Review, 50 (3), 292–310.

MckNiff, S. (1991). The ethics and autonomy of images. The Arts in Psychotherapy, 18 (4) 277-283.

Morgenstern, K. (2009). On the nature of Bildungsroman (T. Boes, Trans.). PMLA, 124 (2), 647-659.

Parker, D. H. (2004). The Principles of Aesthetics (Chapter X). In Prose Literature  (pp. 228-250). Boston, New York, Chicago, San Francisco: Silver, Burdent and Company, Publisher. Retrieved from (First published on 1920).

Pearce, M. (2007). The Routledge dictionary of English language studies. Cornwall, UK: TJ International Ltd.

Prince, G. (2005). On a postcolonial narratology. In J. Phelan & P. Rabinowitz (Eds.).  A Companion to narrative theory (pp. 372-381). Oxford, UK: Wiley-Blackwell.

Rogers, C. (1995). On becoming a person: A Therapist's view of psychotherapy. Boston: Houghton Mifflin (First published in 1961).

Sexton, J. D., & Pennebaker, J. W. (2009). The healing powers of expressive writing. In The Psychology of Creative Writing (pp. 264-274). Cambridge University Press.

Schafer, R. (1976). A New language for psychoanalysis. New Haven, London: Yale University Press.

Swales, M. (1978). The German Bildungsroman from Wieland to Hesse. Princeton, NJ & UK: Princeton University Press.

Von-Franz, M. L. (1970).  Interpretation of fairy tales. Dallas Texas: Spring Publications Inc.

White, M. (1993). Deconstruction and therapy. In S. Gilligan & R. Price (Eds.), Therapeutic conversations (pp. 22-61). ‏New York: Norton (First published in 1991).

אהבת את המאמר? שתף עם החברים שלך!

קרא גם:

תפריט