מחשבות על פיתוח מקצועי במערכת החינוך: חיבורים, ערכים ועניין - ביטאון מכון מופ"ת
גיליון 63

מחשבות על פיתוח מקצועי במערכת החינוך: חיבורים, ערכים ועניין

בימת דיון

ענאן נג’מי
חיבוק עם בתי

שרון דודיק

רכזת פדגוגיה וחדשנות, תיכון ברנקו וייס איתן, קיבוץ נען

dodick1@gmail.com
בעבודתנו השוטפת אנו נתקלים רבות בשאלות של תלמידים: "בשביל מה אני צריך לדעת את זה?" "למה זה יעזור לי בחיים?" ודומותיהן. אנחנו לא אוהבים לענות על השאלות הללו, לא מכיוון שאיננו יודעים מדוע אנחנו מלמדים, אלא מכיוון שהתשובה מורכבת ועמוקה, והתלמידים רוצים תשובת מחץ קצרה ומשכנעת. ובכן, אין לנו תשובה קצרה. כל זה אינו מונע מאיתנו המורים לשאול את "המערכת" בנוגע לפיתוח מקצועי – "בשביל מה אני צריך את זה?", "למה אני צריך את זה?" גם בעניין הזה, אין תשובה קצרה.

בעבודתנו השוטפת אנו נתקלים רבות בשאלות של תלמידים: "בשביל מה אני צריך לדעת את זה?" "למה זה יעזור לי בחיים?" ודומותיהן. אנחנו לא אוהבים לענות על השאלות הללו, לא מכיוון שאיננו יודעים מדוע אנחנו מלמדים, אלא מכיוון שהתשובה מורכבת ועמוקה, והתלמידים רוצים תשובת מחץ קצרה ומשכנעת. ובכן, אין לנו תשובה קצרה. כל זה אינו מונע מאיתנו המורים לשאול את "המערכת" בנוגע לפיתוח מקצועי – "בשביל מה אני צריך את זה?", "למה אני צריך את זה?" גם בעניין הזה, אין תשובה קצרה.

המורים זקוקים לפיתוח מקצועי כי להיות מורה זה מקצוע, מקצוע חשוב ביותר, וצריך כל הזמן להתמקצע בו. מדוע? כי אלו המורים שהיינו רוצים שילמדו את הילדים הפרטיים שלנו. כולנו היינו רוצים שלכיתה ייכנסו מורים סקרנים, אוהבי אדם ואוהבי דעת, מקצוענים שיודעים להתאים את עצמם לדורות המשתנים, מורים שימצאו עניין בעבודתם ויצליחו לחבר את התשוקה שלהם לתחום דעת מסוים ולתוכני הלימוד המוכתבים מלמעלה.

המורים זקוקים לפיתוח מקצועי כי להיות מורה זה מקצוע, מקצוע חשוב ביותר, וצריך כל הזמן להתמקצע בו. מדוע? כי אלו המורים שהיינו רוצים שילמדו את הילדים הפרטיים שלנו. כולנו היינו רוצים שלכיתה ייכנסו מורים סקרנים, אוהבי אדם ואוהבי דעת, מקצוענים שיודעים להתאים את עצמם לדורות המשתנים, מורים שימצאו עניין בעבודתם ויצליחו לחבר את התשוקה שלהם לתחום דעת מסוים ולתוכני הלימוד המוכתבים מלמעלה. אם נשאל אנשים במשאל רחוב: "איזה מקצוע אהבת ללמוד בבית הספר?" סביר להניח שנקבל תשובות מגוונות: "אהבתי היסטוריה", "וואו, שיעורי תנ"ך, ללא ספק!", "אני נהניתי רק בפיזיקה". ואז נשאל: "מדוע דווקא את המקצוע הזה?" ולפתע נקבל תשובה כמעט אחידה: "כי היה לי מורה מעולה", "כי אהבתי את המורה המסוימת הזאת".

רבות נכתב על ההבחנה הסמנטית (לאו דווקא זו המילונית, אלא זו הקיימת בשיח) בין מקצועיות לבין מקצוענות. מורים רבים הבינו שהמערכת מסתפקת במקצועיות. מערכת החינוך מספקת השתלמויות הנותנות מענה (לא תמיד מעמיק) לפי תחומי הדעת, או השתלמויות וסדנאות בענייני ניהול כיתה. נחמד. לא יותר מזה. מורים מוכשרים רבים מנעו מעצמם קידום במערכת (ולא רק בגלל היעדר התגמול הכספי), או שנמנע מהם קידום, כי המערכת חיפשה חד-ממדיות, אולי דו-ממדיות, כי חשבו: מספיק שנהיה מקצועיים. ננהל כיתה היטב, ניצור שקט בכיתה, נכין היטב למבחנים, נדע להכין מצגות טובות, נדבר עם ההורים ברוח טובה. ופעמים רבות – זה ממש לא מעט. אנסה לתאר את רכיבי המקצוענות של המורה כפי שהבנתי אותם לאורך השנים. חשוב לי לומר שהמקצוענות היא שאיפה, היא מסע, היא בעיקר מודעות ומשוב (גם עצמי) מתמשך. המקצוענות היא state of mind של ראייה רחבה יותר של המקצוע. לא להסתפק במערכי שיעור מובנים ומובנים, אלא לחפש תמיד להיות יותר.

מורה מקצוען ישאף להיכנס לכיתה ב"חליפת ארבעה חלקים", או אם תרצו, לחבוש ארבעה כובעים בה בעת:

הכובע של תחום הדעת: מורה מקצוען ישאף ללמוד את תחום הדעת באופן בלתי פוסק. הוא ירצה להעמיק בו ולהיות מומחה בו, כי הוא בחר בתחום הזה מתוך תשוקה עזה ועניין רב. מורה המלמד מתוך עניין ותשוקה – יעביר אותם גם לתלמידיו. סקרנות לימודית היא דוגמה אישית. גם ידע לשם ידע הוא ערכי. בתחום הדעת המורה ישאף לחדד לעצמו הבדלים בין עיקר לטפל, ולא יחדד לעצמו רק את חוזר מפמ"ר; הוא לא יהפוך את הטכנולוגיה למראה של חדשנות, אלא יתמקד בתכנים שבה, שכן הטכנולוגיה היא אמצעי ולא מטרה; אם התלמיד יעתיק למחברתו משפטים לניתוח תחבירי מהלוח או מהשקופית – אין בכך בשורה רבה, אם כי גם שליטה במיומנויות מחשב היא חשובה ואינה מובנת מאליה. מורה מקצוען יתווך את תחום הדעת הענק והרחב שלו לתלמידים, לגיל שלהם, למידת הבשלות וההבנה שלהם, לצורכיהם. דעת מעניינת מעוררת רצון לדעת נוספת.

הכובע של אהבת אדם: מורה מקצוען יהיה מודע לפן הרגשי החזק בעבודת ההוראה. הוא יטפח יחסי אנוש מכבדים וטובים גם עם התלמידים וגם עם עמיתיו. נהוג לדבר על "הכלה", אבל מורה מקצוען יודע גם מה הוא אינו מסוגל להכיל, לכן הוא יהיה אותנטי מצד אחד, ומודע ונכון להשתנות מצד שני. מורה מקצוען מודע לכך שהוא אינו מושלם, והוא עוטה מעט מסכות. מורה מקצוען יודע לזהות במה הוא טוב ובמה הוא פחות טוב, אבל תמיד ישאף להרחיב את הטוב שבו ולצמצם את "הרע" שבו. משפט כמו "זה אני. ככה אני", חייב להיאמר עם סייגים. "זה אני, אבל...". מורה מקצוען ייתן דוגמה אישית גם בניואנסים דקים; הוא יפרק את המילה הענקית "כבוד" לרסיסי נימוסים והליכות כלפי הזולת, כלפי הרכוש, ובעיקר כלפי עצמו. מורה מקצוען ידע לזהות בשיעור לפי מבט עיניים (ולפעמים רק תלמיד אחד או שניים) – מי מבין, מי זקוק למילה טובה, מי זקוק לשיחה קצרה בתום השיעור, מי זקוק לניעור ומי זקוק בכלל למשהו. מורה מקצועי יכול "ללמד מעולה למבחן" וכמה דקות לאחר תום השיעור להעליב תלמיד או קולגה, להתחמק מפעילות מגבשת של חדר המורים, אבל ימשיכו לומר עליו שהוא מקצועי. יש בעלי מקצוע מקצועיים ללא כובע זה בתחומים נוספים, כמו ברפואה, במסעדנות, בהיי-טק, בכל מקום. אסור לנו להסתפק בכובע של תחום הדעת. יחסי אנוש טובים ומאור פנים הם חלק גם ממקצוע זה.

הכובע של הערך: "ערך" אינו רק צורת היחיד של "ערכים". אומנם הכובע של אהבת אדם כולו ערכים, אך בכובע הזה טמון "שפן" נוסף. השיעור עצמו צריך להיות גם בעל ערך, ערך מוסף. מורה מקצוען ינסה לחבר את העולם הערכי של העולם האמיתי לתוך תחום הדעת שלו. מורה מקצוען יבדוק ללא הרף מה הם התכנים הרלוונטיים, לא רק למבחן, אלא לחיים בכלל, בבחינת אילו ערכים באים לידי ביטוי בתוכני הלימוד. הוא יבדוק כיצד החומר הלימודי הנתון מציף דיון ערכי נוסף, רלוונטי, אקטואלי, מעניין. מורה מקצוען יחפש כל הזמן עניין ומשמעות בתוכנית הלימודים ויחבר, יחבר ויחבר. ניתן לבחון את החיבורים גם באופן עמוק יותר – בעולם שבו השסעים מתגברים, הבידול מתגבש ונוכח, וההתמקצעות בנישות מצומצמות היא מטרה, המורה המקצוען ישאף לחבר. הוא יחבר את התלמידים זה לזה, לעצמם, לחיים, לאקטואליה, למושגים, לטקסים, למה שקורה בבית, בכיתה, למה שנלמד בתחומי דעת נוספים. מורה מקצוען יכול להיכנס לשיעור עם כתבה שפורסמה באותו בוקר וידבר על כך, לא רק מפני שעל פי המערכת הוא נדרש לכך "בשיעור חינוך", אלא מפני שזה בדמו. כי חשוב לו לחבר. מורה מקצוען אינו מלמד רק למבחן. שיעור מעולה – לא ניתן להשלים אותו. תלמיד שנעדר משיעור מעולה יכול להשלים חלק ממה שנלמד – חלק התוכן. הכובע הערכי, החיבורים האינטליגנטיים של המורה, הדיון שהתעורר בכיתה, החוויה שנוצרה בשיעור (לשיעור יש חיים משלו) – את כל אלו לא ניתן להשלים. פיתוח מקצועי חייב לתת למורה את היכולת לתת ערך מוסף. המורה צריך לרצות לשמוע, ללמוד, לקרוא גם את מה שלא יעזור לתלמידיו במבחן. רק מורה המגלה סקרנות בתחומים נוספים יוכל להטיף לתלמידיו "לפתח סקרנות". אם המורה סקרן וקנאי רק למה שהוא מלמד, יש כאן החמצה.

מורה מקצוען יבדוק ללא הרף מה הם התכנים הרלוונטיים, לא רק למבחן, אלא לחיים בכלל, בבחינת אילו ערכים באים לידי ביטוי בתוכני הלימוד. הוא יבדוק כיצד החומר הלימודי הנתון מציף דיון ערכי נוסף, רלוונטי, אקטואלי, מעניין. מורה מקצוען יחפש כל הזמן עניין ומשמעות בתוכנית הלימודים ויחבר, יחבר ויחבר.

אם  נאפשר למבוגרים לחזור היום לבית הספר, להרכיב לעצמם מערכת שעות אידיאלית – האם הם יבחרו רק את מה שפרקטי לחיי היום-יום? האם הם ירצו ללמוד רק מיומנויות? אני מאמינה שהם יבחרו להעשיר את עולמם מעבר למה שנחוץ כדי להתקיים, כדי להתפרנס. הם ישמחו ליום בשבוע שבו הם לצד לימוד מיומנויות מחשב וניהול נכון של תזרים מזומנים הםיעשירו את עולמם גם בתחומים נוספים: אומנות, פילוסופיה, דרמה, יוגה, שפה זרה נוספת, רב-תרבותיות, נאומים חשובים ועוד. אני מאמינה שהעשרה היא פיתוח מקצועי. מורה נכנס לכיתה עם כל עולמו, לא רק עם ספר לימוד במדעים או בלשון. אם נעשיר את עולמם של המורים, נרוויח פיתוח מקצועי. פיתוח מקצועי של מורים צריך להיות מותאם למיומנויות שאנו דורשים מהתלמידים: פתרון בעיות מורכבות, יכולת הסתגלות למציאות דינמית, שימוש מושכל ברוחב אופקים, גילוי רגישות לאחר, יצירתיות, יצירת הקשרים לא שגרתיים ועוד. מורה מקצוען ישאף לתווך תכנים וגם אסטרטגיות למידה. מורה מקצוען ישאף לא רק לגרום לתלמידיו להיות "טובים יותר", אלא גם להיות הוא עצמו טוב יותר: טוב – מבחינת איכות וטיב ההוראה, טוב גם מבחינת אישיות טובת לב, לחפש את הטוב בבני האדם, במצבים בחיים, וטוב  – מבחינת הרצף, המדרג, להשתפר כל הזמן. להיות טוב יותר. דוגמה אישית, כבר אמרנו? הכובע הערכי לא יכול להיות כרוך "ברפורמה". המורים אינם מסוגלים לקבל עוד שינויים מערכתיים כפויים, מה גם שהם אינם מתוגמלים על כך. נוסף על כך, הכובע הערכי הוא "חינמי", הוא שינוי במודעות. מורה מקצוען יבחן את תפיסת העולם שלו כחלק מהפיתוח המקצועי שלו. מורה מקצוען יטיל יותר סימני שאלה מאשר סימני קריאה. הוא ישאף להעשרה ולהרחבת אופקים, הוא יתאמן בחשיבה רוחבית. מורה מקצוען יציף מחדש שאלות חינוכיות וערכיות, והוא ישנה "מצב צבירה" במהלך השיעור, כך שלפעמים הוא ילמד "היסטוריה", ולפעמים הוא יתבונן עם תלמידיו על המציאות ועל "החיים" במבט של היסטוריונים. לפעמים המורים ילמדו יצירה ספרותית ולפעמים הם ינתחו סיטואציה אקטואלית בעיניים ספרותיות. פעמים התלמידים ילמדו מתמטיקה ופעמים הם ישתמשו בה כדי להבין תופעות בחברה. אין כאן שינויים רדיקליים, אין כאן ייצור של עבודה ללא תכלית מובנת ומוגדרת, רק שינוי קל בתפיסה ושינוי גדול בהווייה ובחוויה.

כובע היצירתיות: מורה מקצוען הוא גם יוצר, הוא גם מייצר תוכן, והוא גם שואף להיות יצירתי. מורה מקצוען אינו מעוניין להקריא  כל הזמן מספרי הלימוד ולצלם מערכי שיעור מוכנים. מורה מקצוען לא רק מנחה את התלמידים לגלוש באתר מסוים, לצפות בסרטון ולענות על שאלות (אותה גברת בשינוי אדרת). הטכנולוגיה היא דרך חווייתית, היא פלטפורמה מרשימה ומיוחדת, אבל כדי שגם התלמיד ידע לייצר תוכן, גם המורה צריך לעשות זאת. מורה מקצוען מנסה לחשוב מחוץ לקופסה, הוא מאתגר את עצמו ואינו חושש להיתפס ללא תשובה אחת נכונה. מורה מקצוען יכול לחשוב עם תלמידיו ולא רק לכוון אותם לחשוב כמוהו.

פיתוח מקצועי של מורים צריך לעזור להם לחזור למקום של ייצור עצמי ושל יצירתיות. כיום זה נחשב ל"למה לעבוד קשה, יש הכול מוכן", אבל ההתחדשות, היצירתיות, היצרנות הן מעין מצבר שעובד והעבודה מטעינה אותו מחדש. היצירה מניעה את העניין, את הלמידה (של המורים) ואת המשמעות, ומרחיקה את תחושת השחיקה והשעמום.

פיתוח מקצועי של מורים צריך לעזור להם לחזור למקום של ייצור עצמי ושל יצירתיות. היום זה נחשב ל"למה לעבוד קשה, יש הכול מוכן", אבל ההתחדשות, היצירתיות, היצרנות הן מעין מצבר שעובד והעבודה מטעינה אותו מחדש. היצירה מניעה את העניין, את הלמידה (של המורים) ואת המשמעות, ומרחיקה את תחושת השחיקה והשעמום. מצד אחד המורים יודעים לחשוב, והם כל הזמן חושבים. מצד אחר מחשבות רבות אינן מגיעות לידי עשייה כי תמיד יש מחיר, או ביורוקרטיה, או זמן שצריך להשקיע, או תסכול מתלוש השכר. לפעמים צריך לעשות. מתוך העשייה נוכל לייצר תובנות, מחשבות נוספות. המורה יוכל לבדוק מה מקדם אותו ומה מעכב אותו. ישיבות הצוות הן פלטפורמה ארגונית רבת-השפעה על פיתוח מקצועי. הן מאפשרות מפגש שבועי עם עמיתים החולקים תשוקה לאותו תחום דעת. יש בהן מפגש רב-גילי עם אנשים בעלי ותק שונה, ניסיון חיים מגוון, ניסיון מקצועי רב-ערך, בעיות דומות, אתגרים דומים ויכולת לשפר את איכות החיים בעבודה. ישיבות אשר הופכות לנדבך חשוב, יצרני, יצירתי, משתף, מעשיר ומעצים בבית הספר הן בעלות חלק אדיר בפיתוח המקצועי של המורים. אפשר לשלוח את המורים לאין-ספור השתלמויות על הדרך לגרום לתלמידים לשתף פעולה ועל הדרך לגרום להם לעבוד בקבוצות, אבל המורים צריכים ליהנות מזה בעצמם, להבין את הערך של עבודת צוות בעצמם. צוות שמאפשר פיתוח מקצועי מיטבי עונה על שני סוגי צרכים: תחושה של שייכות, של קרבה ושל מעין "משפחה" תומכת, וכן עבודה מקדמת, שיתוף פעולה מקצועי, משוב עמיתים מעשיר, למידה מניסיון של אחרים ויצירה משותפת שבה השלם גדול מסך חלקיו. אם המורים רוצים להיכנס לשיעור רק עם מה שבטוח יהיה מעולה ומוצלח – שאיפה חשובה – ערך זה מחלחל אל התלמידים: הם רוצים לכתוב רק את התשובה שתיתן להם את הציון הגבוה. הם חוששים להתנסות, הם חוששים לטעות, ומה הפלא?

חשוב לי להוסיף שמערכת החינוך צריכה ללמוד לא להפריז בשום דבר. לא להפריז בחשיבות דעתם של מומחים ושל "מומחים", לא להפריז בחשיבותו של בית הספר או במיותרות שלו, לא להפריז בחשיבותו של מקצוע זה או אחר ולא בהשתלמות כזאת או אחרת. לא להפריז בחשיבותם של הציונים ושל מבחני הבגרות ולא להפריז בחשיבות ביטולם. כל רפורמה וכל מהפכה הביאה עימה תקווה גדולה, תסכולים גדולים ותובנות חדשות, אבל כל רפורמה קידשה פן אחד. כל מומחה חושב שרק התאוריה שלו נכונה. ואילו אני מאמינה שהחינוך הוא מכלול ובני האדם שונים זה מזה. מה שנכון לאחד, נכון חלקית לאחר ושגוי לחלוטין לשלישי. איזונים הם חשובים, ראייה רוחבית ועמוקה היא חשובה, חשובה מאוד התנהלות מודעת ופחות מוסר כפול. הכול חשוב בפרופורציה: הבית, המשפחה, בית הספר, המורים, הלימודים. לכל אחד יש מנוע פנימי קצת אחר. הכול נתון לבדיקה, להתחברות אישית ולהתנסות. מערכת החינוך צריכה לתת מענה לעוד פילוחי אוכלוסייה, ולא רק ממלכתי, ממ"ד, ערבי וכו'. לכל אחד מתאים דבר אחר. לאחד מתאים בית ספר הישגי, לאחֵר מקצועי, לשלישי לימודי אומנות והרביעי יפרח בבית ספר דמוקרטי. וכל הארבעה יכולים להיות אחים שנולדו לאותם הורים... וגם לאח החמישי אפשר להמציא מסגרת. יש מקום לתת מענה למגוון של תלמידים וגם למגוון של מורים.

אסיים בשאלה שאולי תוביל אותי לסיעור המוחות האישי הבא שלי: אם נשאל תלמידים, מורים, מנהלים, שרי חינוך והורים: "במה מערכת החינוך צריכה להשתפר?" אילו תשובות נקבל? האם באמת כולם רוצים את אותו הדבר?

מאמר זה הוא מעין יצירה שאינה נשענת על מאמר אקדמי כזה או אחר. הוא אינו מגובה מחקרית, הוא כתוב מדם ליבי ומתוך ניסיון, מתוך ניסוי וטעייה, מתוך היגיון פנימי ומשוב של תלמידים, מתוך שאיפה ללמוד ולהתמקצע, מתוך שאיפה למקצוענות, מתוך התנסות בארבעת הכובעים, ומתוך אהבה גדולה למקצוע שבחרתי בו.

מאמר זה הוא מעין יצירה שאינה נשענת על מאמר אקדמי כזה או אחר. הוא אינו מגובה מחקרית. הוא כתוב מדם ליבי ומתוך ניסיון, מתוך ניסוי וטעייה, מתוך היגיון פנימי ומשוב של תלמידים, מתוך שאיפה ללמוד ולהתמקצע, מתוך שאיפה למקצוענות, מתוך התנסות בארבעת הכובעים, ומתוך אהבה גדולה למקצוע שבחרתי בו.

בטבלה שלהלן ניסיתי לחשוב על הפיתוח המקצועי של המורים מבחינת החסמים וההישגים, ולהציע, בצניעות רבה, רעיונות להישגים נוספים.

פיתוח מקצועי למורים: חסמים, הישגים והצעות

חסמים הישגים הצעות
חלק מן ההשתלמויות רדודות ואינן מרחיבות אופקים. משרד החינוך משתתף במימון השתלמויות ואף תואר שני. זהו הישג חשוב והוא מדרבן מורים רבים להמשיך ולהתפתח מבחינה אישית ומקצועית.

 

בשנים האחרונות חל גידול מבורך בהיצע הקורסים המקוונים המאפשרים פיתוח מקצועי גם בשעות הפנאי.

 

פיתוח מקצועי יאפשר הרחבת האופקים, בחירה מרובה יותר של השתלמויות אשר מקנות גמול השתלמות.

יש להציב כמטרה את פיתוח הסקרנות של המורים לעולם הרחב, ולא רק התמקצעות בתחום הדעת שלהם.

פעמים רבות הכלים הפדגוגיים הדיגיטליים מעוררים רושם רב, אם כי לא תמיד המורים יודעים לתת ערך מוסף לתכנים.

 

הכלים הפדגוגיים הדיגיטליים מסייעים למורים ולתלמידים להתחבר למקצוע.

יש כלים אשר מאפשרים עבודה יעילה ועשירה.

ישיבות הצוות מיועדות ברובן להעברת מידע שוטף והודעות. ניצולן באופן מיטבי נתון לשיקול דעת של רכזי המקצוע.

 

יש מקצועות שבהם רכז המקצוע הוא המורה היחיד בצוות.

 

יש מקומות שבהם מורים "ממונים" על שכבת גיל מסוימת בלבד ולא נדרשת עבודת צוות חוצת שכבות.

 

יש צוותים רבים שמספקים מענה מיטבי לפיתוח מקצועי בתחום הדעת, ליצירתיות וליצרנות, ומהווים קהילה תומכת גם מבחינה רגשית. יש להדגיש את חשיבותן של ישיבות הצוות בפיתוח המקצועי של המורים.

יש לתת לרכזים ולמנהלים כלים להרחבת מנעד המטרות של הישיבות, ולא רק כהזדמנות להודעות, אלא כהזדמנות לקהילה לומדת.

רפורמות מרובות, דרישות מהמורים לעבודה מרובה ללא תגמול.

 

אין פינות עבודה מסודרות וקבועות המאפשרות תהליך של יצירה ושל עשייה.

 

יצירתיות ויצרנות אינן מקבלות זמן "יצירה" בבית הספר.

 

הבנת המורה את זכויותיו, גם בנוגע לתחום הפיתוח המקצועי, היא מוגבלת ומסורבלת.

 

יש לתגמל את המורים בשכר הולם.

מבחינת מבנה: יש להקצות "חדרי צוות" גם לפי מקצועות, ואפשרי להקצות חלל גדול יותר ובו ארבעה תחומי דעת. כך ישבו בחדר פורה צוותי מקצוע וינסו ליצור ולייצר תוכני לימוד בעלי עניין וחיבור.

מערכת שתתאים את עצמה ליצירת שעות שהייה משותפות שיוגדרו בחלקן ל"שעות יצירה" של חומרים חדשים היא מערכת מצמיחה, מאפשרת וייחודית.

יוזמות של מורים נתקלות בקשיי ביצוע ו"הפקה" – ביורוקרטיה, תקציב, זמן, משוב בונה.

 

יש ליצור פלטפורמה ארגונית המאפשרת ליוזמות של מורים להתקיים ולשגשג.
המורים אינם נדרשים לייצר תוכן. יש מורים רבים המייצרים חומרי למידה מיוחדים ויצירתיים, ובעידן התקשורת הפתוחה והרשתות החברתיות יש שיתוף רב יותר מאשר בעבר בין מורים בכל הארץ ואף בעולם. יש רצון בקרב חלק גדול מהמורים "להתחדש", אבל אין להם די כלים או זמן או ביטחון  ביכולות שלהם.

 

יש לעודד ואולי אף לחייב את המורים להיות יצרני ידע ומחברי ידע.
המורים אינם יכולים לתת ביטוי לתחומי עניין נוספים שלהם, או לתחומי מומחיות מגוונים. תוכנית השכלה כללית נותנת מענה חלקי מבחינת תכנים, ורק לחלק מהמורים.

 

יש מורים הרואים בהשכלה כללית עול מיותר של הוראת מקצוע נוסף שאין להם עניין ותשוקה ללמד אותו.

כנ"ל תרבות ישראל בחטיבת הביניים.

 

יש לאפשר לתלמידים בחירה רבה יותר במערכת השעות שלהם, ולא רק בין תחומי הדעת הרווחים.
חומרי הלימוד חד-ממדיים ואינם מעוררים מחשבה או דיון מעמיק.

 

פעמים רבות קוצר הזמן  מאלץ את המורים לוותר על דיון ערכי או מעשיר כדי "להספיק" חומר למבחן.

 

הערכה חלופית ותוכנית 30% מאפשרות גמישות מסוימת ומבורכת בתוכני הלימוד.

 

 

חיבורים, ערכים ועניין הם חלק עיקרי במהותה של עבודת ההוראה. יש להציב זאת כמטרה.
מנהלים וקולגות לעיתים מונעים ממורים פיתוח מקצועי נרחב ומעשיר.

 

חשוב שכל מנהל ישאל את עצמו – איזה מורה מצליח להרשים אותי? ומה בין רושם לבין עשיית רושם?

 

יש מנהלים ובתי ספר המייצרים אקלים מיטבי לצמיחה אישית ולפריחה מקצועית. כל מורה צריך מנהל אחד שיאמין בו.

 

לא כל הנוצץ – זהב.

מערכת החינוך משדרת מסרים סותרים ואף מוסר כפול:

למשל – הערכה חלופית לצד מבחני מיצ"ב / בגרות.

 

הגשמה, יצירתיות לצד מבחנים סטנדרטיים.

תפריט