מחשבות על פיתוח מקצועי במערכת החינוך: חיבורים, ערכים ועניין

בעבודתנו השוטפת אנו נתקלים רבות בשאלות של תלמידים: "בשביל מה אני צריך לדעת את זה?" "למה זה יעזור לי בחיים?" ודומותיהן. אנחנו לא אוהבים לענות על השאלות הללו, לא מכיוון שאיננו יודעים מדוע אנחנו מלמדים, אלא מכיוון שהתשובה מורכבת ועמוקה, והתלמידים רוצים תשובת מחץ קצרה ומשכנעת. ובכן, אין לנו תשובה קצרה. כל זה אינו מונע מאיתנו המורים לשאול את "המערכת" בנוגע לפיתוח מקצועי – "בשביל מה אני צריך את זה?", "למה אני צריך את זה?" גם בעניין הזה, אין תשובה קצרה.

המורים זקוקים לפיתוח מקצועי כי להיות מורה זה מקצוע, מקצוע חשוב ביותר, וצריך כל הזמן להתמקצע בו. מדוע? כי אלו המורים שהיינו רוצים שילמדו את הילדים הפרטיים שלנו. כולנו היינו רוצים שלכיתה ייכנסו מורים סקרנים, אוהבי אדם ואוהבי דעת, מקצוענים שיודעים להתאים את עצמם לדורות המשתנים, מורים שימצאו עניין בעבודתם ויצליחו לחבר את התשוקה שלהם לתחום דעת מסוים ולתוכני הלימוד המוכתבים מלמעלה. אם נשאל אנשים במשאל רחוב: "איזה מקצוע אהבת ללמוד בבית הספר?" סביר להניח שנקבל תשובות מגוונות: "אהבתי היסטוריה", "וואו, שיעורי תנ"ך, ללא ספק!", "אני נהניתי רק בפיזיקה". ואז נשאל: "מדוע דווקא את המקצוע הזה?" ולפתע נקבל תשובה כמעט אחידה: "כי היה לי מורה מעולה", "כי אהבתי את המורה המסוימת הזאת".

רבות נכתב על ההבחנה הסמנטית (לאו דווקא זו המילונית, אלא זו הקיימת בשיח) בין מקצועיות לבין מקצוענות. מורים רבים הבינו שהמערכת מסתפקת במקצועיות. מערכת החינוך מספקת השתלמויות הנותנות מענה (לא תמיד מעמיק) לפי תחומי הדעת, או השתלמויות וסדנאות בענייני ניהול כיתה. נחמד. לא יותר מזה. מורים מוכשרים רבים מנעו מעצמם קידום במערכת (ולא רק בגלל היעדר התגמול הכספי), או שנמנע מהם קידום, כי המערכת חיפשה חד-ממדיות, אולי דו-ממדיות, כי חשבו: מספיק שנהיה מקצועיים. ננהל כיתה היטב, ניצור שקט בכיתה, נכין היטב למבחנים, נדע להכין מצגות טובות, נדבר עם ההורים ברוח טובה. ופעמים רבות – זה ממש לא מעט. אנסה לתאר את רכיבי המקצוענות של המורה כפי שהבנתי אותם לאורך השנים. חשוב לי לומר שהמקצוענות היא שאיפה, היא מסע, היא בעיקר מודעות ומשוב (גם עצמי) מתמשך. המקצוענות היא state of mind של ראייה רחבה יותר של המקצוע. לא להסתפק במערכי שיעור מובנים ומובנים, אלא לחפש תמיד להיות יותר.

מורה מקצוען ישאף להיכנס לכיתה ב"חליפת ארבעה חלקים", או אם תרצו, לחבוש ארבעה כובעים בה בעת:

הכובע של תחום הדעת: מורה מקצוען ישאף ללמוד את תחום הדעת באופן בלתי פוסק. הוא ירצה להעמיק בו ולהיות מומחה בו, כי הוא בחר בתחום הזה מתוך תשוקה עזה ועניין רב. מורה המלמד מתוך עניין ותשוקה – יעביר אותם גם לתלמידיו. סקרנות לימודית היא דוגמה אישית. גם ידע לשם ידע הוא ערכי. בתחום הדעת המורה ישאף לחדד לעצמו הבדלים בין עיקר לטפל, ולא יחדד לעצמו רק את חוזר מפמ"ר; הוא לא יהפוך את הטכנולוגיה למראה של חדשנות, אלא יתמקד בתכנים שבה, שכן הטכנולוגיה היא אמצעי ולא מטרה; אם התלמיד יעתיק למחברתו משפטים לניתוח תחבירי מהלוח או מהשקופית – אין בכך בשורה רבה, אם כי גם שליטה במיומנויות מחשב היא חשובה ואינה מובנת מאליה. מורה מקצוען יתווך את תחום הדעת הענק והרחב שלו לתלמידים, לגיל שלהם, למידת הבשלות וההבנה שלהם, לצורכיהם. דעת מעניינת מעוררת רצון לדעת נוספת.

הכובע של אהבת אדם: מורה מקצוען יהיה מודע לפן הרגשי החזק בעבודת ההוראה. הוא יטפח יחסי אנוש מכבדים וטובים גם עם התלמידים וגם עם עמיתיו. נהוג לדבר על "הכלה", אבל מורה מקצוען יודע גם מה הוא אינו מסוגל להכיל, לכן הוא יהיה אותנטי מצד אחד, ומודע ונכון להשתנות מצד שני. מורה מקצוען מודע לכך שהוא אינו מושלם, והוא עוטה מעט מסכות. מורה מקצוען יודע לזהות במה הוא טוב ובמה הוא פחות טוב, אבל תמיד ישאף להרחיב את הטוב שבו ולצמצם את "הרע" שבו. משפט כמו "זה אני. ככה אני", חייב להיאמר עם סייגים. "זה אני, אבל…". מורה מקצוען ייתן דוגמה אישית גם בניואנסים דקים; הוא יפרק את המילה הענקית "כבוד" לרסיסי נימוסים והליכות כלפי הזולת, כלפי הרכוש, ובעיקר כלפי עצמו. מורה מקצוען ידע לזהות בשיעור לפי מבט עיניים (ולפעמים רק תלמיד אחד או שניים) – מי מבין, מי זקוק למילה טובה, מי זקוק לשיחה קצרה בתום השיעור, מי זקוק לניעור ומי זקוק בכלל למשהו. מורה מקצועי יכול "ללמד מעולה למבחן" וכמה דקות לאחר תום השיעור להעליב תלמיד או קולגה, להתחמק מפעילות מגבשת של חדר המורים, אבל ימשיכו לומר עליו שהוא מקצועי. יש בעלי מקצוע מקצועיים ללא כובע זה בתחומים נוספים, כמו ברפואה, במסעדנות, בהיי-טק, בכל מקום. אסור לנו להסתפק בכובע של תחום הדעת. יחסי אנוש טובים ומאור פנים הם חלק גם ממקצוע זה.

הכובע של הערך: "ערך" אינו רק צורת היחיד של "ערכים". אומנם הכובע של אהבת אדם כולו ערכים, אך בכובע הזה טמון "שפן" נוסף. השיעור עצמו צריך להיות גם בעל ערך, ערך מוסף. מורה מקצוען ינסה לחבר את העולם הערכי של העולם האמיתי לתוך תחום הדעת שלו. מורה מקצוען יבדוק ללא הרף מה הם התכנים הרלוונטיים, לא רק למבחן, אלא לחיים בכלל, בבחינת אילו ערכים באים לידי ביטוי בתוכני הלימוד. הוא יבדוק כיצד החומר הלימודי הנתון מציף דיון ערכי נוסף, רלוונטי, אקטואלי, מעניין. מורה מקצוען יחפש כל הזמן עניין ומשמעות בתוכנית הלימודים ויחבר, יחבר ויחבר. ניתן לבחון את החיבורים גם באופן עמוק יותר – בעולם שבו השסעים מתגברים, הבידול מתגבש ונוכח, וההתמקצעות בנישות מצומצמות היא מטרה, המורה המקצוען ישאף לחבר. הוא יחבר את התלמידים זה לזה, לעצמם, לחיים, לאקטואליה, למושגים, לטקסים, למה שקורה בבית, בכיתה, למה שנלמד בתחומי דעת נוספים. מורה מקצוען יכול להיכנס לשיעור עם כתבה שפורסמה באותו בוקר וידבר על כך, לא רק מפני שעל פי המערכת הוא נדרש לכך "בשיעור חינוך", אלא מפני שזה בדמו. כי חשוב לו לחבר. מורה מקצוען אינו מלמד רק למבחן. שיעור מעולה – לא ניתן להשלים אותו. תלמיד שנעדר משיעור מעולה יכול להשלים חלק ממה שנלמד – חלק התוכן. הכובע הערכי, החיבורים האינטליגנטיים של המורה, הדיון שהתעורר בכיתה, החוויה שנוצרה בשיעור (לשיעור יש חיים משלו) – את כל אלו לא ניתן להשלים. פיתוח מקצועי חייב לתת למורה את היכולת לתת ערך מוסף. המורה צריך לרצות לשמוע, ללמוד, לקרוא גם את מה שלא יעזור לתלמידיו במבחן. רק מורה המגלה סקרנות בתחומים נוספים יוכל להטיף לתלמידיו "לפתח סקרנות". אם המורה סקרן וקנאי רק למה שהוא מלמד, יש כאן החמצה.

אם  נאפשר למבוגרים לחזור היום לבית הספר, להרכיב לעצמם מערכת שעות אידיאלית – האם הם יבחרו רק את מה שפרקטי לחיי היום-יום? האם הם ירצו ללמוד רק מיומנויות? אני מאמינה שהם יבחרו להעשיר את עולמם מעבר למה שנחוץ כדי להתקיים, כדי להתפרנס. הם ישמחו ליום בשבוע שבו הם לצד לימוד מיומנויות מחשב וניהול נכון של תזרים מזומנים הםיעשירו את עולמם גם בתחומים נוספים: אומנות, פילוסופיה, דרמה, יוגה, שפה זרה נוספת, רב-תרבותיות, נאומים חשובים ועוד. אני מאמינה שהעשרה היא פיתוח מקצועי. מורה נכנס לכיתה עם כל עולמו, לא רק עם ספר לימוד במדעים או בלשון. אם נעשיר את עולמם של המורים, נרוויח פיתוח מקצועי. פיתוח מקצועי של מורים צריך להיות מותאם למיומנויות שאנו דורשים מהתלמידים: פתרון בעיות מורכבות, יכולת הסתגלות למציאות דינמית, שימוש מושכל ברוחב אופקים, גילוי רגישות לאחר, יצירתיות, יצירת הקשרים לא שגרתיים ועוד. מורה מקצוען ישאף לתווך תכנים וגם אסטרטגיות למידה. מורה מקצוען ישאף לא רק לגרום לתלמידיו להיות "טובים יותר", אלא גם להיות הוא עצמו טוב יותר: טוב – מבחינת איכות וטיב ההוראה, טוב גם מבחינת אישיות טובת לב, לחפש את הטוב בבני האדם, במצבים בחיים, וטוב  – מבחינת הרצף, המדרג, להשתפר כל הזמן. להיות טוב יותר. דוגמה אישית, כבר אמרנו? הכובע הערכי לא יכול להיות כרוך "ברפורמה". המורים אינם מסוגלים לקבל עוד שינויים מערכתיים כפויים, מה גם שהם אינם מתוגמלים על כך. נוסף על כך, הכובע הערכי הוא "חינמי", הוא שינוי במודעות. מורה מקצוען יבחן את תפיסת העולם שלו כחלק מהפיתוח המקצועי שלו. מורה מקצוען יטיל יותר סימני שאלה מאשר סימני קריאה. הוא ישאף להעשרה ולהרחבת אופקים, הוא יתאמן בחשיבה רוחבית. מורה מקצוען יציף מחדש שאלות חינוכיות וערכיות, והוא ישנה "מצב צבירה" במהלך השיעור, כך שלפעמים הוא ילמד "היסטוריה", ולפעמים הוא יתבונן עם תלמידיו על המציאות ועל "החיים" במבט של היסטוריונים. לפעמים המורים ילמדו יצירה ספרותית ולפעמים הם ינתחו סיטואציה אקטואלית בעיניים ספרותיות. פעמים התלמידים ילמדו מתמטיקה ופעמים הם ישתמשו בה כדי להבין תופעות בחברה. אין כאן שינויים רדיקליים, אין כאן ייצור של עבודה ללא תכלית מובנת ומוגדרת, רק שינוי קל בתפיסה ושינוי גדול בהווייה ובחוויה.

כובע היצירתיות: מורה מקצוען הוא גם יוצר, הוא גם מייצר תוכן, והוא גם שואף להיות יצירתי. מורה מקצוען אינו מעוניין להקריא  כל הזמן מספרי הלימוד ולצלם מערכי שיעור מוכנים. מורה מקצוען לא רק מנחה את התלמידים לגלוש באתר מסוים, לצפות בסרטון ולענות על שאלות (אותה גברת בשינוי אדרת). הטכנולוגיה היא דרך חווייתית, היא פלטפורמה מרשימה ומיוחדת, אבל כדי שגם התלמיד ידע לייצר תוכן, גם המורה צריך לעשות זאת. מורה מקצוען מנסה לחשוב מחוץ לקופסה, הוא מאתגר את עצמו ואינו חושש להיתפס ללא תשובה אחת נכונה. מורה מקצוען יכול לחשוב עם תלמידיו ולא רק לכוון אותם לחשוב כמוהו.